מורשת השפל הגדול היא השפעה רחבה של המשבר הכלכלי על פוליטיקה, חברה, תרבות וכלכלה. חלק מהשינויים החלו כבר במאה ה-19 ובמלחמת העולם הראשונה והגיעו לשיא אחרי מלחמת העולם השנייה.
השפל הגדול חידד את אירועי השינוי שנפתחו בעקבות מלחמת העולם הראשונה. במקומות רבים נוצרו משטרים פשיסטיים או קומוניסטיים, ולעתים עלה כוחן של אליטות ביורוקרטיות (פקידים ומומחים ששולטים במדיניות) במקום האליטות המסורתיות. במדינות רבות נראתה עלייה במשטרים עם גוון סוציאליסטי או לייבוריסטי, שאמרו שהן מייצגות את הפועלים והעניים.
בארצות הברית השינוי בלט בעלייתו של פרנקלין רוזוולט. רוזוולט שינה את דמות המפלגה הדמוקרטית והוביל למדיניות ציבורית רחבה יותר כלפי כלכלת המדינה.
השפל הגדול הגדיל מאוד את תפקיד המדינה בכלכלה. אחרי הקמת הבנק הפדרלי ב-1913 (בנק מרכזי של המדינה) ניכרה נטייה להשתמש בו ככלי מדיניות למימון ואיזון השוק. המדיניות הזו הובילה להחלשת כוח הקונגרס מול הרשות המבצעת, כי הממשלה יכלה להשפיע על הכסף בלי צורך באישור מלא של הפרלמנט.
התקציב הממשלתי גדל, והשלטון אימץ תכנונים מרכזיים וממשלתיים כדי לשפר את הכלכלה. פרויקטים ציבוריים רבים נעשו, אך חלקם נכשלו כלכלית ועלו ביקורת על בזבוז כספים. עם זאת, פעולות אלה נראו בעיני רבים כאופציה פעילה במקום אי-עשייה, דוגמה לכך היא הרשות לפיתוח טנסי בארה"ב או אוטובאנים בגרמניה.
גם הרגולציה (חוקים שמבקרים את השוק) התרחבה. למרות ההצדקה של הגנת הצרכן, במקרים מסוימים הממשלה סייעה למעשה לכינון מונופולים, שיתוף פעולה בין המדינה לעסקים גדולים שהגבילו תחרות והעלו מחירים. הרעיון של מדינה "קורפורטיבית" שילב בין ביורוקרטים, תאגידים ואיגודים במקום להילחם במונופולים.
חוקים תחת רוזוולט, כמו חוק וואגנר (שמגן על זכות ההתארגנות של עובדים) וחוק הביטוח הלאומי, הפכו את המדינה לתווך מרכזי במתן שירותים חברתיים. ארגוני עזרה פרטיים הפסיקו להוות את הגורם העיקרי, והממשלה לקחה על עצמה חלק גדול מהתמיכה החברתית.
השפל הגדול הביא לשינוי בתפישות הכלכליות. עלתה דמותה של הצריכה המצרפית (הביקוש הכולל במשק) כמרכיב מרכזי לצמיחה. כלכלנים פרוגרסיביים וקיינסיאנים טענו שיש להבטיח כי לצרכנים יהיה כסף וקניה כדי לשמר את השוק.
גישה זו שמה את הצרכן במרכז והורידה מעט את תשומת הלב ליצרן. המשמעות המעשית הייתה מדיניות להזרמת כסף לצריכה על ידי ממשלות ובנקים מרכזיים. עם זאת, הייתה גם ביקורת שההתמקדות בצריכה התעלמה מהעובדה שהיצרן הוא זה שיוצר את המוצרים ומאפשר צמיחה; כלומר, צריכה מוגברת אינה בהכרח יוצרת שגשוג אם הייצור לא קיים או חלש.
בסיכום, השפל הגדול חיזק את מעורבות המדינה בכלכלה, שינה את מאזן הכוחות הפוליטיים והוביל לשינוי רעיונות כלכליים, עם דגש על תפקיד הצריכה והממשל בתיקון המשברים.
מורשת השפל הגדול היא ההשפעה של המשבר הכלכלי על כל תחומי החיים.
עם השפל הגדול עלו משטרים שונים והשלטון השתנה. אנשים שאפו לשינוי כי הממשלות הישנות לא עזרו. בארצות הברית פרנקלין רוזוולט הביא שינויים גדולים במדיניות.
המדינה התערבה יותר בכלכלה. נוצרו פרויקטים ציבוריים כמו רשתות של כבישים ומפעלים. חלק מהפרויקטים נכשלו, אבל רבים ראו בהם דרך לפעול בזמן משבר.
הממשלה גם העבירה חוקים שיעזרו לעובדים ולזקוקים. חוק הביטוח הלאומי נתן תמיכה לאנשים שזקוקים לעזרה.
אחת המחשבות שהתגברה הייתה שאם אנשים יקנו דברים, הכלכלה תתאושש. לכן נתנו כסף לעידוד קנייה. אבל היו שאמרו שגם הייצור חשוב. אם לא מייצרים, לא יהיה מה למכור.
בסך הכל, השפל הגדול גרם למדינה להיות יותר פעילה בכלכלה ולשינוי רעיונות על איך לעזור לאנשים.
תגובות גולשים