מזוזה

מזוזה היא תשמיש קדושה יהודי שמודבקים בצדו הימני של פתח בית או חדר. המזוזה היא קופסה שמכילה קלף. קלף הוא עור מעובד שעליו כותבים טקסט דתי בכתב סת"ם (כתב מיוחד לכתיבת ספרי קודש). על הקלף נכתבות שתי פרשיות מספר דברים: "שמע ישראל" ו"והיה אם שמוע".

במקרא "מזוזה" היא דופן הפתח, אחת משתי הדפנות של פתח הבית. בספרות ההלכתית השם מתייחס גם לתשמיש הקדושה עצמו.

מקור המצווה בשתי פרשיות בספר דברים. המצווה נועדה להזכיר תמיד את ייחוד ה' ואת קיום המצוות. חז"ל ראו במזוזה סימן לזהות היהודי, ושייכו לה סגולות שמירה, אם כי ההלכה מדגישה שיש לקיים אותה בגלל ציווי ה', לא בגלל אמונה בסגולה בלבד.

הקלף חייב להיעשות על יריעה אחת של עור בהמה טהורה. יש לכתוב בו את שתי הפרשיות בסדר הנכון, בכתב סת"ם ובדיו כהלכה. יש צורך בכתיבה "כסדרן", בלי חזרות לאחור לתיקון, ולכן טעות שנתגלה מאוחר יכולה לפסול את המזוזה. מסורתית כותב זאת סופר סת"ם (כותב מקצועי של פרשיות). מקובל לגלגל את הקלף ולהכניסו לבית מזוזה עשוי פלסטיק, מתכת או עץ. האורך המקובל כיום הוא בערך 10, 12 ס"מ.

הרמב"ם תקף מנהגים של הוספת שמות מלאכים על הקלף לצורך שמירה.

המזוזה מונחת בצד ימין של הפתח, בגובה שליש עליון, בטפח החיצוני של המשקוף (החלק ליד הכניסה). יש הבדל מנהגי: עדות המזרח תולים אנכית, וחלק מהאשכנזים תולים באלכסון. המנהגים השונים נחשבים כשרים.

יש ברכה בעת קביעת המזוזה: "ברוך אתה ה'... וציוונו לקבוע מזוזה". המצווה חלה על גברים ונשים.

חייבים מזוזה בפתחים של דירת מגורים וחדרים שנחשבים למגורים קבועים. מבנים ציבוריים בדרך כלל פטורים, אם כי נהוגים שיטות שונות. לפני התקנה יש למסור את המזוזה למבחן אצל מגיה מומחה, שיבדוק את כשרות הכתיבה. לפי התלמוד יש לבדוק מזוזה פרטית פעמיים ב־7 שנים ומזוזה ציבורית פעמיים ב־50 שנה. כל אחד יכול להוריד ולהסתכל אם המזוזה ניזוקה, אך להחלפה וטיפול מומלץ לפנות לאיש מקצוע.

מזוזות במקומות ציבוריים נגעים על ידי אנשים רבים ועלולות להזדהם בחיידקים. במחקר שנערך אותרו חיידקים על מזוזות שונות. בשנת 2020, בזמן מגפת הקורונה, הרב הראשי דוד לאו הורה שלא לנשק ולגעת במזוזות מתוך חשש להדבקה.

קיים גם דיון בקרב הקראים, שהקהילה שלהם פירשה את הפסוק אחרת. בנוסף, יש הלכות פרטניות בנוגע לשכירות, למשקוף, לגובה ולתנאים נוספים שקובעים מתי פתח חייב במזוזה.

מזוזה היא קופסה קטנה שמדביקים ליד הדלת. בקופסה יש קלף. קלף הוא עור מיוחד שאליו כותבים פסוקים.

יש שכתוב שמזוזה הייתה קודם לכן שמה של דפנות הפתח, כלומר הצדדים של הדלת.

על הקלף כותבים שתי פרשיות מהתורה: "שמע ישראל" ו"והיה אם שמוע". הפסוקים מזכירים את האמונה באל ולקיים מצוות.

סופר מיוחד כותב את הפרשיות על קלף. את הקלף מגלגלים ושמים בקופסה. בדרך כלל הקופסאות עשויות מפלסטיק, מתכת או עץ. האורך המקובל של המזוזה הוא כ־10, 12 ס"מ.

מנהיגים תולים את המזוזה בצד ימין של הפתח, קצת למעלה, במקום שנקרא "טפח" (מרחק קצר מהדלת). יש שמקבעים אותה אנכית ויש שמקבעים אותה אלכסון.

צריך לבדוק את המזוזה מדי פעם כדי לוודא שהקלף לא ניזוק. בחדרים ציבוריים יש לעתים חיידקים על המזוזות. בזמן מגפת הקורונה נאמר לא לנשק ולגעת במזוזה.