מזוכיזם

מזוכיזם הוא פאראפיליה, כלומר סוג של משיכה מינית חריגה שבה אדם נהנה מסבל, כאב או השפלה כדי לקבל גירוי מיני או אורגזמה.

המונח הוטבע על ידי הפסיכיאטר ריכרד פון קראפט-אבינג, והוא קרוי על שם הסופר לאופולד פון זאכר-מאזוך. מאזוך תיאר בחלק מכתיבתו חוויות שבהן הכאב וההשפלה מובילים לעונג מיני. את המוליך ההפוך קוראים סאדיזם, על שם המרקיז דה סאד.

במזוכיזם האדם מקבל בפועל כאב או השפלה מהשותף. בסאדיזם, לעומתו, יש הכאה או גרימת כאב אקטיבית על ידי השולט. בשילוב של סאדיזם ומזוכיזם לעיתים תיתכן החלפת תפקידים, אך בדרך כלל אחד שולט באופן ברור.

מזוכיזם עשוי להופיע יחד עם פטישיזם (משיכה לפריטים או מצבים מסוימים) או מציצנות (התעניינות בצפייה בפעולות של אחרים).

הסברים פסיכולוגיים קלאסיים של קראפט-אבינג ופרויד הציעו שמאחורי המזוכיזם עומד עבר משפחתי קשה, כמו התעללות בילדות. עם זאת, מחקרים מאז שנות ה-70 לא מצאו ראיות שתומכות בטענות אלו. כיום אין תמיכה מדעית רחבה שרומזת כי תמיד יש סיבה כזו מהילדות.

בחברה השיח על מזוכיזם נעשה לעתים רחב יותר. לפעמים משתמשים במילה לתאר אנשים שנהנים ממשהו שמכאב או מהשפלה גם בהקשרים שאינם מיניים.

מזוכיזם מופיע רבות בספרות ובמוזיקה. דוגמאות בולטות הן ספרים של לאופולד פון זאכר-מאזוך ועבודות מודרניות שמזכירות נושאים דומים. בין היוצרים שהוזכרו בהקשר זה אפשר למצוא את עמוס עוז, אן רייס וסילביה פלאת'. גם בשירים יש אזכורים: Depeche Mode עם "Master and Servant" וריהאנה עם "S&M" הם דוגמאות לכך.

מזוכיזם הוא מילה שמסבירה מצב שבו אדם מרגיש טוב כשמקבלים עליו כאב או השפלה. פאראפיליה זה שם לכל משיכה מיוחדת שקשורה למיניות.

המונח נקרא על שם הסופר לאופולד פון זאכר-מאזוך. יש גם מונח הפוך שנקרא סאדיזם. בסאדיזם מי שעושה את הכאב נהנה מזה.

לפעמים אנשים שמרגישים מזוכיזם ימצאו שותף שמשחק את התפקיד של מי שגורם להם להרגיש כך. לפעמים התפקידים מוחלפים בין השותפים.

בעבר חשבו שיש קשר לילדות קשה. מחקרים חדשים בדקו זאת ולא מצאו הוכחה שזה נכון תמיד.

הרעיון של מזוכיזם מופיע גם בספרים ובשירים. יש יוצרים שכתבו עליו, כמו עמוס עוז ואן רייס. גם שירים של להקות כמו Depeche Mode וריהאנה מזכירים את הנושא.