מחוזות גאורגיה

גאורגיה מחולקת בעיקר ל"מחוזות גאורגיה" (בגאורגית: საქართველოს ტერიტორიული მოწყობა). המבנה כולל שתי רפובליקות אוטונומיות ועשרה מחוזות הנקראים מחרה (מחרה = אזור מנהלי). בחלוקה המשנית יש 73 נפות (ראיוני), שמהן 13 נמצאות בתוך שתי הרפובליקות האוטונומיות: 6 באג'ריה ו-7 באבחזיה. לאחר הפלישה הרוסית השתנו המעמדות והשליטה באבחזיה ובדרום אוסטיה.

אבחזיה ואג'ריה הן רפובליקות אוטונומיות. רפובליקה אוטונומית = אזור שיש לו חלק מסמכויות עצמאיות במסגרת המדינה. אבחזיה נשלטת בפועל על ידי ממשל בדלני (שואף לעצמאות) ששולט בכל שטח מחוז אבחזיה. מוניטין בין-לאומי: רק רוסיה וניקרגואה הכירו בממשלה הבדלנית, בעוד שממשלת גאורגיה הדה-יורה הוצאה מאבחזיה עילית אחרי הפלישה הרוסית.

האבחזים הבדלניים חילקו את השטח למחוזות בדומה לחלוקה של גאורגיה, ותוסיפו מחוז חדש בדרום-מזרח. אג'ריה נשארה נאמנה לממשל המרכזי בטביליסי. ב-2004 גורש מנהיגה הבדלני, אסלן אבשידזה, ללא שפיכות דמים.

בדרום אוסטיה גם שולטת ממשלה בדלנית. דרום אוסטיה הוקמה בעבר כאזור אוטונומי בתקופת השלטון הסובייטי. האזור ההיסטורי של חלקים בצפון כארתלי נקרא גם סמאצ'בלו.

ברמה המנהלית, המחוזות הוקמו בצווים נשיאותיים בשנים 1994, 1996 כפתרון זמני. כל מחוז נשלט על ידי מושל שממונה על ידי נשיא גאורגיה כנציג המדינה (תפקיד זה נקרא "נציב מדינה").

בימי הממלכה המאוחדת של גאורגיה היו מחוזות היסטוריים רבים. הממלכה התבססה על איחוד של כארתלי ואבחזיה וכללה חשובים כמו אימרתי, סוואנתי, גוריה ואג'ריה. במהלך הזמן שינו המחוזות את גבולותיהם ותפקידם.

במאה ה-13, לאחר הפלישה המונגולית (כאשר גאורגיה נאלצה להכיר בשלטון החאן), הקימו המונגולים פרובינציה שנקראה וילאייט של גורג'יסטן, שהכילה את גאורגיה וכל הקווקז. המונגולים חלקו את האזור לדומנים גדולים ושמרו על שליטה עקיפה דרך המלוכה הגאורגית.

הנוכחות הרוסית החלה להתגבר בסוף המאה ה-18. חוזה גאורגייבסק (1783) הפך את ממלכת כארתלי-קאחתי לחסות של רוסיה. ב-1801 רוסיה סיפחה את השטח ישירות ויצרה מלכות משנה של הקווקז. בהמשך, ב-1813, הסכם גוליסטן עם פרס חיזק את השליטה הרוסית בגאורגיה ובאזורים הסמוכים.

רוסיה חילקה את גאורגיה לשתי גוברניות (מחוזות אדמיניסטרטיביים): גוברניה של טביליסי וגוברניה של כותאיסי. זה סימן את תחילת השליטה המנהלית הרוסית באזור.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נוצרו שינויים זמניים. בין השנים 1918 ל-1922 גאורגיה היתה חלק ממדינות הקווקז המאוחדות לפרקים, אבל החלוקה הפנימית למחוזות לא השתנתה משמעותית.

בתקופה הסובייטית עוצבו הגבולות לפי עיקרון של יחידות פדרטיביות. החלוקה הזו כמעט ולא התחשבה בהבדלים אתניים. במקביל הוקמו אוטונומיות למיעוטים שונים, וזה הפך לבסיס לחלוקה המנהלתית של ימינו.

משנת 1986 הועברו סמכויות רבות יותר לשלטון המקומי. השינויים האלה תרמו, בסופו של דבר, להתפרקות ברית המועצות ולייצוב החלוקה הנוכחית של המחוזות בגאורגיה.

גאורגיה מחולקת לאזורים מנהליים. יש שתי רפובליקות אוטונומיות. רפובליקה אוטונומית = אזור שיש לו חוקים קצת משלו.

יש גם עשרה מחוזות עיקריים ו-73 נפות (נפה = אזור קטן יותר). ב‏13 נפות שייכות לשתי הרפובליקות: 6 באג'ריה ו-7 באבחזיה.

אבחזיה נשלטת היום על ידי ממשלה בדלנית. בדלנית = קבוצה שרוצה לשלוט בעצמה. רק כמה מדינות הכירו בה. אג'ריה נשארה נאמנה לממשלה המרכזית.

בדרום אוסטיה גם יש שלטון מקומי שמחוץ לשליטה הרגילה של המדינה. בעבר כל האזורים האלה היו חלק מהשלטון הסובייטי.

לפני מאות שנים היתה במרכז גאורגיה ממלכה גדולה עם אזורים כמו אימרתי וגוריה. אחרי פשיטות ומלחמות, הכוחות החזקים שינו את החלוקה.

במאה ה-19 רוסיה התחילה לשלוט באזור. ב-1783 חתמו הסכמים, וב-1801 רוסיה סיפחה חלקים מגאורגיה. מאוחר יותר הסכמים עם פרס חיזקו את השליטה הרוסית.

בתקופת ברית המועצות הגבולות הוגדרו שוב. החלוקה הסובייטית היא הבסיס לחלוקה היום. אחרי שנות ה-80 הועברו עוד סמכויות לשלטון המקומי.