מחלות כליה

מחלות כליה הן קבוצת מחלות שפוגעות בתפקוד הכליות. אפשר לחלק אותן לפגיעה כלייתית אקוטית (פתאומית) ולמחלה כרונית (איטית ומתמשכת). לפגיעה בכליה יש סיבות חיצוניות ופנימיות, והיא יכולה להיות קשה או כמעט ללא תסמינים בשלב הכרוני.

הכליה יושבת בגב הבטן ליד הצלע ה־12. היא מבצעת תפקידים חשובים: מפרישה אריתרופויטין (הורמון שמעודד יצירת כדוריות דם אדומות) ומעבדה ויטמין D לצורה הפעילה שלו. כשכליה נפגעת, עלולות להופיע אנמיה, בעיות בעצמות, יתר לחץ דם, הצטברות רעלים ונפיחות (בצקת).

מחלות כלי דם בכליה עלולות לפגוע בנימים ובכלי דם קטנים. במיקרואנגיופתיה תרומבוטית (thrombotic microangiopathy) נוצר נזק לאנדותל (השכבה הפנימית של כלי הדם), קרישי דם קטנים וטשטוש מבנה גלומרולרי. בבדיקת שתן יימצאו כדוריות דם אדומות מעוותות.

תסמונת נפריטית היא דלקת כלייתית שמביאה להמטוריה (דם בשתן), פרוטאינוריה (חלבון בשתן) וירידה בתפקוד הכליה. היא כוללת בצקות ולחץ דם גבוה.

זהו דלקת גלומרולרית שמופיעה בדרך כלל 1, 4 שבועות אחרי זיהום, לרוב מחיידק סטרפטוקוק. מערכת החיסון יוצרת קומפלקסים (התקבצות של אנטיגן ונוגדן), שמצטברים בכליה וגורמים לדלקת חמורה עם שגשוג תאים וסהרונים (crescent).

מחלות אלו מלוות בנוגדני ANCA, שפוגעים בנויטרופילים (תאי דם לבנים). דוגמאות הן פוליאנגיטיס מיקרוסקופית, וגנר ותסמונת צ'רג־שטראוס. כאן יש פגיעה גלומרולרית אך לא משקעים גדולים של קומפלקסים אימוניים.

מחלה שבה נוצרים נוגדנים כנגד חלק ממבנה קולגן 4 בממברנה הבזאלית של הגלומרולוס. זה גורם להרס תאי סינון ולזריחה אחידה באימונופלואורסצנציה.

הצורה השכיחה ביותר של גלומרולונפריטיס. מאופיינת בהמטוריה שחוזרת-מופיעה בזמן זיהום או אחרי מאמץ. נגרמת מהצטברות של נוגדני IgA במזנגיום (אזור בגלומרולוס). המחלה יכולה להיות ראשונית או משנית, ונדגמת ברמות משלים תקינות.

תסמונת אלפורט היא מחלה תורשתית עם פגיעה בקולגן 4. היא מתחילה בגיל הילדות או הנעורים ויכולה לכלול גם חירשות ובעיות ראייה. יש שינויים אופייניים בממברנה הבזאלית של הגלומרולוס.
מחלת thin membrane היא עוד דוגמה לתורשה שמביאה להמוטוריה.
מחלת פברי (Fabry) היא מחלה תורשתית נדירה שבה חסר באנזים 5‑alpha‑galactosidase. זה גורם להצטברות שומנים בתוך תאים ולהשפעה על כליות, עור וכלי דם.

נפרוטית מבדילים לפי כמויות חלבון גבוהות בשתן (פי כמה מהנורמה). זו הפרעה של סינון שמביאה לאיבוד חלבון רב ולבצקות.

פגיעות בטובולי (הצינורות הקטנים בכליה) ובמרווח שביניהם. נמק חריף של האבוביות (acute tubular necrosis) נגרם מחוסר חמצן לגלדיה או מהרעלה (תרופות, מיוגלובין). בשלב ההחלמה יש שגשוג תאי שיפוץ; במצבים ממושכים נוצר נזק בלתי הפיך.
בזיהומים ויראליים (למשל פוליאומה, אדנווירוס, ציטומגלווירוס) נראה תאי כליה עם inclusion bodies שמצביעים על זיהום.
מחלות אינטרסטיציאליות יכולות להיות חריפות עם בצקת ותסנין, או כרוניות עם פיברוזיס.

יש גידולים שפירים וממאירים. גידולים שפירים כוללים אדנומה קורטיקלית, אונקוציטומה, אדנומה מטה‑נפרית ואנגיומיוליפומה.
בילדים הגידול הממאיר השכיח הוא נפרובלסטומה (Wilms' tumor). הוא מורכב מתאים פרימיטיביים ולעתים קשור לסינדרומים תורשתיים.
במבוגרים הגידול העיקרי הוא קרצינומה של תאי הכליה (renal cell carcinoma). היא מהווה רוב הסרטנים הכלייתיים אצל מבוגרים, שכיחה בגיל 60, 70. תסמינים יכולים לכלול השפעות פראנאופלסטיות כמו היפרקלצמיה, יתר לחץ דם או ריבוי תאי דם אדומים. יש תת‑סוגים מורפולוגיים: clear cell (תאים בהירים), papillary, chromophobe, וכן צורות נדירות כמו sarcomatoid.

התנהלות קלינית וטיפול משתנים לפי הסיבה, חומרת הפגיעה והאם מדובר בגידול שפיר או ממאיר.

מחלות כליה פוגעות בכליות. הכליות עוזרות לנקות את הדם ולשמור על נוזלים ומלחים.
אם הכליה חולה, אפשר להרגיש חלש, לעבור אנמיה (חוסר כדוריות דם), או להתרחב (בבצקות).

הכליה יושבת בגב. היא הופכת ויטמין D לפעיל, ומייצרת אריתרופויטין. אלה עוזרים לעצמות ולדם.

זוהי דלקת בכליה. יש דם בשתן וזה יכול לגרום לנפיחות וללחץ דם גבוה.

ילדים יכולים לפתח דלקת כליות אחרי זיהום בחיידק סטרפ. זה קורה בדרך כלל שבועות אחרי.
מנגנון הפעולה הוא שהחיסון תוקף את הכליה בטעות.

מחלה נפוצה שמביאה לדם בשתן מדי פעם. זה קורה אחרי זיהום או אחרי מאמץ.
המנגנון קשור לנוגדנים שנקראים IgA.

אלפורט: מחלה שעוברת במשפחה. היא עלולה לגרום לבעיות בכליה, בשמיעה ובעיניים.
פברי: מחלה נדירה שקשורה באנזים חסר. היא משפיעה על כליות, עור וכלי דם.

זו פגיעה בצינורות הקטנים בכליה. היא יכולה להיגרם מחוסר חמצן או מהרעלת תרופות.
בזיהומים ויראליים יכולים להופיע שינויים בתאי הכליה.

יש גידולים שפירים (לא מסוכנים) וממאירים (סרטניים).
בילדים הגידול השכיח הוא Wilms' tumor. זה נורא נדיר, וטיפול מוקדם משפר את הסיכויים.
במבוגרים הסרטן העיקרי נקרא קרצינומה של תאי הכליה.

כל מחלה בכליה שונה. בדיקות דם ושתן עוזרות להבין מה קורה.