מחלת השינה

מחלת השינה (= טריפנוזומיאזיס אפריקני, Trypanosomiasis) היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי פרוטיסט (אורגניזם חד-תאי) בשם Trypanosoma. יש שני מינים עיקריים הגורמים למחלה: Trypanosoma brucei gambiense ו‑Trypanosoma brucei rhodesiense. המחלה קרובה למחלת צ'אגאס, שנגרמת על ידי מין אחר של אותו סוג פרוטיסט.

הפרזיט שטוח ודמוי כישור, נע בעזרת שוטון (חוט תנועה). יש לו גרעין יחיד וקיניטופלסט (מבנה קטן של DNA בתוך התא). כשנמצא בבני אדם הוא במצב שנקרא trypomastigote, והקיניטופלסט ממוקם מאחורי הגרעין בנקודת ייציאת השוטון.

ההעברה לאדם מתבצעת על ידי זבוב הצה-צה שבאפריקה. הזבוב מדביק בזמן שאוכל דם מהפונדקאי. הצורה המדבקת (trypomastigote) קיימת ברוק הזבוב כ־20 יום, אך יכולת ההדבקה יכולה להישאר לאורך חיי הזבוב, כלומר כמה חודשים.

T. b. gambiense נוטה להתקדם בצורה סאב‑אקוטית או כרונית, כלומר לאט ובהדרגה. T. b. rhodesiense גורם למחלה חריפה, שמתפתחת מהר בתוך חודשים. תקופת הדגירה המצוינת היא כ־5, 20 ימים. בשלב המוקדם עשויים להופיע סימנים כלליים, ובשלב המאוחר מופיעים תסמינים נוירולוגיים כשהמערכת העצבית מעורבת.

המחלה ידועה באפריקה לפחות מהמאה ה‑14. פאול ארליך פיתח את התרופה אטוקסיל, שהייתה יעילה אך גרמה לעיוורון כתופעת לוואי. מאז פותחו תרופות נוספות. המחלה נפוצה באפריקה שמדרום לסהרה, עם אוכלוסייה בסיכון של כ־70 מיליון איש ב־36 מדינות. בעשורים האחרונים חלה ירידה במספר המתים: כ־9,000 מתים מאז 2010 לעומת 34,000 ב־1990. הערכות מצביעות על כ־30,000 חולים פעילים, עם כ־7,000 מקרים חדשים ב־2012. מעל 80% מהמקרים מדווחים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בהיסטוריה המודרנית היו שלוש התפרצויות עיקריות: 1896, 1906, ובשנות ה‑1920 וה‑1970.

בעלי חיים, כולל פרות, יכולים לשאת ולהפיץ את המחלה.

האבחון נעשה בעזרת מיקרוסקופ בצביעת גימזה. ניתן לקחת דגימות מבלוטות הלימפה, ממח העצם, מנוזל המוח או מכיבים. ישנן גם בדיקות אימונולוגיות כמו ELISA, IFAT ובדיקת CATT (card agglutination test), שהינה בדיקת הבחירה לזיהוי T. brucei gambiense. רמות גבוהות של IgM מעידות על זיהום פעיל.

בשלב המוקדם יש לחשוב גם על מלריה, טיפוס, הפטיטיס ויראלי ומחלות נוספות. בשלב המאוחר, כשיש מעורבות מוחית, יש לשלול ספיםליס, גידולים, שתל דלקתי של המוח (TB מוחי) ואנצפליטיס ויראלית כרונית.

קיימות מספר תרופות יעילות, אך לכלן תופעות לוואי חמורות ולעתים קטלניות. העלות והחוסר בהשקעה של חברות תרופות מקשים על פיתוח טיפולים חדשים. בין התרופות הידועות: eflornithine (פותחה בשנות ה‑70 של המאה ה‑20) וסוראמין (פותחה ב‑1916).

מחלת השינה היא מחלה שנגרמת על ידי פרוטיסט. פרוטיסט הוא יצור חד‑תאי קטן. את הפרוטיסט קוראים Trypanosoma. יש שני סוגים שגורמים למחלה בבני אדם.

הטפיל דמוי כישור ונע בעזרת שוטון. יש לו גוף קטן בשם קיניטופלסט. כשהוא בבני אדם הוא במצב שנקרא trypomastigote.

המחלה עוברת בבקיעה של זבוב צה‑צה. הזבוב נושך וחולק את הטפיל ברוק. הטפיל יכול להיות ברוק של הזבוב כמה שבועות וחודר לאנשים כשנושכים.

אחד מהמינים (gambiense) מתקדם לאט ויכול להמשך זמן רב. המין השני (rhodesiense) קורה מהר ומתפתח בתוך חודשים. אחרי העקיצה יש חום ולעיתים תסמינים אחרים. מאוחר יותר הטפיל עלול לפגוע במוח ולגרום לבעיות עצביות.

המחלה הייתה נפוצה באפריקה עוד מאז ימי הביניים. היו תקופות של התפרצויות גדולות בסוף המאה ה‑19 ובמאה ה‑20. גם פרות ובעלי חיים אחרים יכולים לשאת את הטפיל.

מורידים דגימות דם או נוזלים ומסתכלים במיקרוסקופ בצביעה מיוחדת (גימזה). יש גם בדיקות דם מיוחדות שמחפשות נוגדנים.

יש תרופות שמטפלות במחלה. התרופות יכולות לגרום לתופעות לוואי חזקות. כמה תרופות פותחו לפני שנים רבות, ואחרות פותחו בשנות ה‑70 של המאה ה‑20.