מיאלין

מיאלין הוא מעטה של חומצות שומן שמקיף סיבים עצביים. המעטה מבודד את הסיב ומאפשר הולכת דחפים עצביים במהירות גבוהה יותר. המיאלין זוהה לראשונה ב-1878 על ידי לואי-אנטואן ראנוויה.

מעטה המיאלין נבנה בשכבות על מקטעי סיב באורך כמילימטר על ידי תאי תמך שנקראים גליה (תאים שעוזרים לתפקוד מערכת העצבים). במערכת העצבים המרכזית התאים האלה נקראים אוליגודנדרוציטים (תאי גליה שמעטפים כמה סיבים). במערכת העצבים ההיקפית התאים הם תאי שוואן (Schwann, תאי גליה שעוטפים מקטע של סיב אחד). יצירת המיאלין נמשכת עד גיל ההתבגרות. תאי שוואן יכולים להתחדש אחרי פגיעה; אוליגודנדרוציטים בדרך כלל לא.

בין מקטעי המיאלין יש רווחים קצרים באורך 1, 2 מיקרון שנקראים מרווחי ראנוויה (נקודות חשופות בעלות תעלות יונים מווסתות-מתח). בתעלות אלה הדחף העצבי מתגבר. הדחף דועך מעט בכל מעבר בין מרווח למרווח, והמיאלין מצמצם דעיכה זו.

המיאלין מקטין את המוליכות והקיבול של קרום הסיב. זאת אומרת שהזרם החשמלי לא מתדלדל מהר. אצל סיבים מצופים מיאלין מהירות הולכת הדחף גדלה באופן יחסי לקוטר הסיב; אצל סיבים בלתי מצופים היא גדלה בקירוב עם שורש ריבועי של הקוטר. המשמעות היא שסיבים דקים מצופים מיאלין יכולים להעביר דחפים במהירות שסיבים חשופים הרבה יותר גדולים היו משיגים. זה מאפשר למוח ולחוט השדרה להכיל מספר גדול יותר של תאי עצב.

למיאלין תפקיד חשוב בהולכת כאב. כאב חד ומהיר עובר על גבי סיבים מצופים מיאלין מסוג Aδ (סיבים מהירים). כאב עמום ואיטי עובר על סיבי C שאינם מצופים מיאלין; מהירותם נמוכה מ-2 מטרים לשנייה.

המבנה הכימי משתנה לפי סוג התא היוצר, אבל התפקיד הבסיסי תמיד מבודד חשמלית. כ-80% ממסת המיאלין הם שומנים (ליפידים). מרכיב מרכזי הוא גליקוליפיד בשם גלקטו-צרברוסיד (מולקולה שבעלת שייר סוכר). כולסטרול הוא גם מרכיב חיוני; ללא כולסטרול מיאלין לא נוצר. צבעו הלבן של המיאלין נותן לשטחים במוח ולחוט השדרה שמכילים בעיקר סיבים מצופים את השם "החומר הלבן".

אובדן מעטה המיאלין נקרא דמיאלינציה. מחלות אוטואימוניות, ובמיוחד טרשת נפוצה, גורמות לדמיאלינציה. במערכת המרכזית יש מנגנוני שיקום שבהם גנים מפעילים תאי גזע להפיק אוליגודנדרוציטים חדשים, אך התקפות חוזרות של תאי T עלולות למנוע שיקום וליצור רקמה צלקתית.

חשיפה למתכות כבדות, במיוחד לכספית, עלולה גם היא לפגוע במיאלין. קיימת מחלה תורשתית בשם ALD (מחלה של תאי שומנים במיאלין) שפוגעת בהתפתחות המעטה. נגיף JC עלול להדביק אוליגודנדרוציטים ולגרום למחלה מוחית מתקדמת (הנגיף נפוץ: 70, 90% מהאוכלוסייה נדבקים בו בגיל ההתבגרות; הוא נותר רדום ברובם עד להיחלשות המערכת החיסונית). מעריכים שכ-5% מחולי איידס עלולים לסבול מהתפרצות כזו.

יש טיפולים שיכולים להאט את אובדן המיאלין ולהקל תסמינים. נכון למחצית 2008 אין טיפול שמחדש את מעטה המיאלין באופן מלא.

מיאלין הוא מעטה שומני שמקיף סיב עצב. הוא עוזר לדחפים חשמליים לנוע מהר.

המעטה נוצר על ידי תאי תמך (תאים שעוזרים לעצב). במוח ובחוט השדרה התאים האלה נקראים אוליגודנדרוציטים (תאי עזר שמעטפים כמה סיבים). בהיקף הגוף התאים נקראים תאי שוואן (תאים שמעטפים מקטע של סיב אחד). המיאלין נוצר עד גיל ההתבגרות.

יש רווחים קצרים בין מקטעי המיאלין שמקנים לדחפים בוסט קטן. רווחים אלה נקראים מרווחי ראנוויה. הם חשובים כדי שהאות יתקדם במהירות.

המיאלין מגן ומבודד את הסיב. בזכותו סיגנלים עצביים עוברים מהר בלי להיעלם. זה מאפשר למוחות של בעלי החוליות להכיל הרבה תאי עצב.

כאבי חד ומהיר עוברים בסיבים שמצופים מיאלין (סיבים מהירים). כאב איטי ועקרני עובר בסיבים שאינם מצופים; הם איטיים מאוד.

כ-80% מהמיאלין מורכב משומנים. יש בו גם חלבונים. רכיב חשוב הוא מולקולה בשם גלקטו-צרברוסיד (שומני עם סוכר). גם כולסטרול חשוב לבניית המיאלין. בגלל צבעו הלבן קוראים לאזורים עם הרבה סיבים מצופים "החומר הלבן".

מחלות כמו טרשת נפוצה מסירות את שכבת המיאלין. גם רעלים כמו כספית או מחלות תורשתיות עלולות לפגוע במיאלין. יש גם וירוסים שעלולים לפגוע בתאים שיוצרים מיאלין. יש טיפולים שמאטו את הנזק ומקלות על התסמינים, אבל נכון ל-2008 אין טיפול שמתקן את המיאלין לגמרי.