מיה שביט

מיה שביט (24 באפריל 1935, 5 ביולי 2021) הייתה מנצחת (מנהלת מוזיקלית של מקהלה) ומעבדת מוזיקלית ישראלית. היא ייסדה וניהלה את מקהלת העפרוני בעמק חפר בין 1980 ל‑2013.


שביט נולדה לבת רחל ולאב אברהם (בומי) תורן, שהיה מחנך וסופר. המפגש שלה עם מוזיקה החל בגיל שמונה בלימודי חלילית, ובהמשך למדה פסנתר. בגיל 17 השתתפה בקורס ניצוח ראשון, ומיד הקימה מקהלה בקיבוץ מעברות. במהלך שירותה הצבאי כקצינה בבה"ד 12 ייסדה מקהלה נוספת ושרה במשך 14 שנה במקהלת רינת תחת ניצוחו של גארי ברתיני. שנות הפעילות לצד ברתיני תרמו רבות להתפתחותה כמנצחת.

אחרי הצבא למדה עוד והמשיכה בהוראה ובניצוח בקיבוציה, ובשנת 1969 יצאה ללימודים בבית הספר גילדהול (Guildhall) בלונדון אצל המנצח ג'ון אלדיס (John Alldis). שם חשפה לשירים זרים, ולמחרת תרגמה לעברית את "Itsy Bitsy Spider" והביאה אותו לישראל. כשחזרה שימשה כמדריכה קולית בתיאטרון מחול ענבל ומורה למוסיקה במסגרות חינוכיות שונות.

בשנת 1980, בהשפעת ביקורו של המנצח הפיני ארקי פוהיולה, הקימה את מקהלת העפרוני שהייתה במרכז עבודתה במשך 33 שנים. עבודתה במקהלה הייתה בעיקר בהתנדבות. היא קידמה מקהלות ילדים ונוער, והנהיגה יוזמות כמו התוכנית "מלחינים כותבים למקהלות ילדים" להזמנת יצירות מקוריות, וסדרת הוצאות "קולות צעירים" (26 חוברות) שהנגישה רפרטואר מקהלתי.

שביט גם העבירה שיעורים במתודיקה של עבודה עם מקהלות ובהנחיית מנצחים במסגרות אקדמיות שונות. ב‑1987 הצטרפה ל‑IFCM, פדרציית המקהלות העולמית, ובשנים לאחר מכן שירתה בה בהנהלה ופעלה לקידום שיתופי פעולה עם מקהלות ערביות. ב‑2000 הייתה בין מייסדי ארגון "הלל" למקהלות בישראל, ועמדה בראשו בין 2002 ל‑2008. ייסדה סמינרים למנצחים וקורסים משותפים למנצחים יהודים וערבים.

הכרה: פרס פרנק פלג (2003), פרס מפעל הפיס לאומנויות הבמה עם מקהלת העפרוני (2012), ותואר יקירת הפיקוח על החינוך המוזיקלי ממשרד החינוך (2020). הייתה נשואה לעלי שביט עד מותו במרץ 2021; בנה הוא טל שביט. נפטרה ב‑5 ביולי 2021 ונקברה בבית העלמין במעברות.

מיה שביט (1935, 2021) הייתה מנצחת. מנצחת = זו שמובילה ומדריכה מקהלה. היא הקימה וניהלה את מקהלת העפרוני בעמק חפר משנת 1980 עד 2013.


מיה התחילה ללמוד מוזיקה בילדות. היא למדה חלילית ופסנתר. בגיל 17 היא למדה ניצוח והקימה מקהלה בגן ובקיבוץ. בשירות הצבאי גם ניהלה מקהלה ושימשה בקבוצת שירה למשך שנים רבות.

בשנת 1969 הלכה ללמוד בלונדון בבית ספר למוזיקה. שם שמעה שיר בשם Itsy Bitsy Spider, התאהבה בו ותרגמה אותו לעברית והביאה אותו לישראל.

מיה אהבה לעבוד עם ילדים. היא ארגנה פרויקטים של שירים חדשים למקהלות ילדים. היא סייעה להוציא חוברות שירה וקיימה קורסים למנצחים של מקהלות ילדים.

היא קיבלה כמה פרסים על עבודתה והמשיכה לפעול למען שירת ילדים עד שקיבלה כבוד ממשרד החינוך. מיה הייתה נשואה והייתה לה משפחה. היא נפטרה ב‑5 ביולי 2021 ונקברה בקיבוצה מעברות.