מיכאל (יומי) ברקאי נולד ב-26 בינואר 1935 בפלוישט, רומניה. כיחידת משפחה ניסהו הוריו לעלות לארץ ב-1947, אך נעצרו על ידי הבריטים ונשלחו למחנה בקפריסין. המשפחה עלתה לבסוף והתיישבה בבת ים, שם ברקאי עזר בפרנסת הבית כדייג ושליח. שם גילה אהבה לים ולשיט מפרשיות, וחברותו עם האמן יגאל תומרקין נמשכה שנים רבות.
ברקאי התגייס לחיל הים ב-1955 וסיים קורס חובלים. מוקדם בקריירה שלו נשלח לשירות באילת.
בשנת 1959 התנדב לשייטת הצוללות והפך לצוללן. שירת בצוללת אח"י רהב כקצין טורפדו, ובהמשך כנסגתו ומפקד בצוללת אח"י לויתן (1967, 1968). בעת פיקודו פיתח שיטות לחימה חדשות ושיתף פעולה עם לוחמי שייטת 13. כאשר נשברה הקשר עם אח"י דקר והובהר שאסון ארע, איבד שם את אחיו בומי. למרות האובדן, דגל ברקאי בהמשך צלילות לויתן כדי לשמור על ביטחון הצוות בצוללת.
ב-1971 עבר לשייטת ספינות הטילים (שייטת זו היא יחידת ספינות קטנות ומתקפות שמפעילות טילי ים). ב-1973 מונה למפקד השייטת.
בחצי השנה שלפני המלחמה חיזק ברקאי את תורת הלחימה ושיפר תרגולות. כשהמלחמה פרצה, פיקד על שייטת הטילים בקרבות מול הצי הסורי והמצרי. האיום העיקרי היה טילי סטיקס - טילים ארוכי טווח של האויב. לטילי גבריאל, שבידי ישראל, היה טווח קצר יותר.
ברקאי הוביל מהלכים התקפיים כדי למנוע מהאויב לנקוט יוזמה ליד חופי ישראל. בקרב לטקיה ובמערכות ימיות נוספות מול הסורים והמיצרים הושגה עדיפות ישראלית מקומית. בהצלחה זו הושג תפקיד מרכזי בסגירת כלי השיט של האויב בנמלים.
על תפקודו במלחמה קיבל ברקאי את עיטור המופת, עיטור על הישג יוצא דופן בקרב.
לאחר המלחמה המשיך בחיזוק מקצועיות השייטת, קידם תחקירים שבהם הכיר בטעויות והפיק לקחים.
בקיץ 1974 שירת במטה חיל הים, קידם ארגון ונוהלי מטה, והרחיב אמצעי הגנה, סיורים ומכ"מים. ב-ספטמבר 1976 מונה למפקד חיל הים. בתקופת פיקודו טיפל גם בלחימה נגד ארגוני טרור ימי ובמבצעים כמו מעורבות במבצעי ליטני בדרום לבנון. בתקופתו נכנסו לצי צוללות מדגם גל, והוא יזם קורס פיקודי צוללות בתוך חיל הים.
ברקאי תמך בתכניות להחלפת יחידות ישנות בכלי שיט מהירים יותר, ובמסלולים של בניית ספינות הידרופיל בארצות הברית. שתי ספינות אבטיפוס נבנו, אך קליטתן הבעייתית נמשכה גם לאחר כהונתו.
בשנת 1978 הואשמו נגדו באשמת ניסיון אונס חיילת שהייתה תחת פיקודו. משפט צבאי נערך בדלתיים סגורות ותחת סעיפי ביטחון. ינואר 1979 קיבל פסק דין שחייב זיכויו מכל סעיפי האישום, אם כי השופטים ציינו קושי ראייתי בהרשעה. לאחר ההליך הודח מתפקידו על ידי שר הביטחון ופרש מצה"ל ב-1979. בעקבות הפרשה הונחו שינויים בחקיקה שנגעו לדרישת ראיות בתיקים דומים.
לאחר השחרור חזר לשיט מפרשים ובנה יחד עם אשתו את היאכטה "לוויתן". בשנות ה-80 שירת בצי הסוחר והתקדם עד לתפקידי רב-חובל. בשנות ה-90 הפליגו בני הזוג באזור הקריבי ושבו לישראל ב-1995. ב-1999 נקרא להשתתף בעדכון תורת קרב של חיל הים.
בסוף שנות ה-90 אובחן ברקאי כסובל מסרטן המעי הגס. ביום 28 במאי 1999 נמסר לו שבצוות חיפושים אמריקני התגלו שרידי אח"י דקר, הצוללת שאביו ואחיו נקשרו בה. באותו יום, כשהבין שהמחלה אינה ניתנת לריפוי, סיים את חייו.
עיריית חולון קראה רחוב על שמו בשכונת האלופים.
מיכאל ברקאי נולד ב-1935 ברומניה. כשהיה ילד ניסתה משפחתו לעלות לארץ. הם נאסרו ונשלחו למחנה בקפריסין. אחר כך הגיעו לבת ים. שם ברקאי למד לאהוב את הים והשיט.
הוא הצטרף לחיל הים ב-1955. למד להיות חובל - מפקד ספינות.
הוא שירת בצוללות. צוללת היא ספינה שיכולה לצלול מתחת למים. ברקאי פיקד על הצוללת "לויתן". אחיו מת באותה תקופה בצוללת שנעלמה בשם "דקר".
ב-1971 עבר לשייטת ספינות הטילים. שייטת זו מפעילה ספינות קטנות עם טילים.
במלחמת יום הכיפורים ב-1973 הוביל את השייטת. הוא ניהל קרבות ים והצליח להביס ספינות אויב. בעקבות זה קיבל עיטור מיוחד על גבורה.
הוא עבד בשיפור האימונים והתחקירים של השייטת. ב-1976 מונה למפקד חיל הים. בתקופת פיקודו נעו פעולות נגד מחבלים בים.
בשנת 1978 הואשם בפשע. אחרי משפט הוא זוכה מכל האישומים. עם זאת הודח ופרש מהצבא ב-1979.
ברקאי הפליג באוניות ונהל היאכטה שבנה. בשנות ה-90 התגורר זמן בחו"ל וחזר לישראל ב-1995. בשנות ה-90 חלה במחלה קשה בשם סרטן המעי. ב-28 במאי 1999, אחרי שקיבל ידיעה על גילוי שריד של הצוללת "דקר", הוא בחר לסיים את חייו.
יש רחוב שנקרא על שמו בעיר חולון.
תגובות גולשים