מיכה יוסף לבנזון

מיכה יוסף הכהן לֶבֶּנזון (22.2.1828, 17.2.1852), הידוע בכינוי מיכ"ל, היה משורר עברי בולט משירי ההשכלה בוילנה. הוא היה בנו של המשורר אד"ם הכהן, ונחשב לדמות מרגשת וחדשנית בשירת התקופה.

מיכ"ל גדל בבית ספרותי בוודנו טיפחו אהבה לתנ"ך ולשירה. כבר כנער שלט בעברית ובשפות אירופאיות, והחל לכתוב שירים בגיל 12. בגיל 13 התחיל לתרגם יצירות ספרות עולמיות כדי ללמוד מלאכת השירה.
בגיל 19 תרגם קטעים מהאינאיס של ורגיליוס, דרך תרגום גרמני של פרידריך שילר.
בגיל 17 חלה בשחפת; שחפת היא מחלה של הריאות שגרמה להיחלשות הגוף. המחלה השפיעה על יצירתו, והוא הרבה לכתוב על סבל ועל מוות.
בשנת 1849 נסע לברלין ולמקומות מרפא. שם למד פילוסופיה, נחשף להרצאות והשתתף בחברות ספרותית. בתקופה זאת עבר לכתוב שירי ציון והתחיל לחבר פואמות היסטוריות.
לקראת סוף 1850 חזר לוילנה וחיבר עוד שירים, אבל מצבו הידרדר. לאחר מותו בגיל 23 הותיר רושם עמוק על קוראי דורו, וחברים וסופרים ספדו אותו.

שירתו מאופיינת בליריות רומנטית; כלומר שירים אישיים ורגשיים. הם מלאים בעצב, בתיאורי טבע ובתחושת מוות קרבה. לצד הלהט והעצב ניכרת בכתיבתו בגרות ושפה חדשה לשירה העברית של התקופה.
הוא פירסם ספר בשם "שירי בת ציון" (1851), הכולל פואמות היסטוריות כמו "שלמה" ו"יהודה הלוי". כמה משיריו הליריים יצאו לאחר מותו בספר "כנור בת ציון".
תרגומיו שימשו אותו כתרגול ליצירה מקורית, ונתפסו כהוספה חשובה לשירה העברית. מבקרי התקופה שיבחו אותו, ורבים ראו בו משורר שבתחיית השירה החדשה נטעו את ראשית דרכה.
בחלק מהערים נקראו רחובות על שמו.

מיכה יוסף הכהן לבנזון, שנקרא מיכ"ל, נולד ב-1828 ונפטר ב-1852. הוא היה משורר עברי מוכשר מאוד כבר כנער.

מיכ"ל גדל בבית שאהב ספרים ושירה. בגיל 12 התחיל לכתוב שירים. הוא גם תרגם סיפורים מכל העולם כדי ללמוד לכתוב טוב יותר.
בגיל צעיר חלה בשחפת. שחפת היא מחלה שפוגעת בריאות ועושה אנשים חלשים. הוא נסע למרפאות ולברלין בשביל טיפול ולימוד.
הוא מת צעיר, כשהיה רק בן 23. אנשים רבים התאבלו עליו.

שיריו מלאים רגש וטבע. הוא כתב גם שירים על אהבה וגם על גיבורים מהעבר. ספר חשוב שלו נקרא "שירי בת ציון". אחרי מותו יצאו שירים נוספים בשם "כנור בת ציון".
הרבה אנשים אהבו את שיריו, והם נשארו זיכרון חשוב לשירה העברית.