מיכלאנג'לו אנטוניוני

מיכלאנג'לו אנטוניוני (29.9.1912, 30.7.2007) היה במאי קולנוע, סופר וצייר איטלקי. נחשב לאחד הבמאים הגדולים בהיסטוריה.

אנטוניוני נולד בפרארה שבצפון איטליה. הוא תיאר את ילדותו כמאושרת והעריך את הוריו.

הוא סיים כלכלה בבולוניה ועבר לרומא ב-1940. ברומא למד ב"צ'נטרו ספרימנטאלה די צ'ינמטוגרפיה", בית ספר לקולנוע. שם פגש אמנים חשובים, ביניהם רוברטו רוסליני.

את דרכו החל בסרטי תעודה בהשפעת ה-נאו-ריאליזם (תנועת קולנוע שדגלה בסיפורים של אנשים פשוטים ובמציאות היומיומית). בהמשך עבר לסיפורים על המעמד הבינוני במקום על הפועלים. סרט הבכורה העלילתי שלו היה "סיפורה של אהבה" (1950).

בשנות ה-60 ביסס את סגנונו, כשהתמקד במה שקורה בתוך נפש הדמויות ולא רק בחיי היום-יום שלהם. דוגמה בולטת לכך היא "ההרפתקה" (1960).

אנטוניוני תיאר את עצמו כאינטלקטואל מרקסיסטי (מישהו שהושפע מרעיונותיו של מרקס). עם זאת, יש מי שהטיל ספק בעומק המחויבות הזו.

לעומתו, פדריקו פליני, במאי בן דורו, כתב על שולי החברה; אנטוניוני התמקד באליטה ובבורגנות העירונית.

הוא נחשב למי שביים מספר יצירות מופת חשובות בקולנוע.

מיכלאנג'לו אנטוניוני (1912, 2007) היה לבמאי סרטים, סופר וצייר מאיטליה.

אנטוניוני נולד בפרארה. הוא אמר שהיה לו ילדות שמחה.

למד כלכלה בבולוניה ועבר לרומא ב-1940. ברומא למד בבית ספר לקולנוע. שם הכיר במאי בשם רוברטו רוסליני.

הוא התחיל לעשות סרטי תעודה. אלה סרטים שמראים חיי היום-יום. בתחילה השפיע עליו ה-נאו-ריאליזם. זאת תנועה בקולנוע שמראה אנשים פשוטים.

הסרט העלילתי הראשון שלו היה "סיפורה של אהבה" (1950). אחר כך עשה סרטים שמדברים על רגשות ופנימיות של הדמויות. דוגמה חשובה היא "ההרפתקה" (1960).

הוא קרא לעצמו מרקסיסטי. זה אומר שהשקיע ברעיונות חברתיים של מרקס.

לעומת פליני, שמראה עובדים ודמויות מיוחדות, אנטוניוני עשה סרטים על אנשים עשירים בעיר.

היום זוכרים אותו כאחד הבמאים הגדולים בקולנוע.