מינידיסק

מינידיסק (MiniDisc) הוא מדיום אחסון מבוסס טכנולוגיה מגנטו-אופטית. המכשיר נוצר על־ידי סוני ויצא לשוק ב-12 בינואר 1992. המטרה העיקרית הייתה אחסון אודיו דיגיטלי עד כ-80 דקות, וגם אחסון מידע דיגיטלי. בגרסת האודיו המידע דחוס ביחס טיפוסי של כ-1:4.

הדיסק נמצא בתוך מעטפת פלסטיק קשיחה עם מכסה מחליק. המעטפת מגנה על משטח הדיסק, בדומה לתקליטון. יש דיסקים מוקלטים מראש ודיסקים הניתנים להקלטה. לאורך השנים היו גרסאות של 60, 74 ו-80 דקות.

ההקלטה נעשית בעזרת לייזר שמחמם צד אחד של המשטח לנקודת קירי. נקודת קירי היא הטמפרטורה שבה משתנות התכונות המגנטיות של החומר. בזמן זה הראש המגנטי משנה את הקוטביות של האזור המחומם וכותב את המידע. ההקלטה משתמשת בקידוד בשם ATRAC/ATRAC3, שהוא אלגוריתם דחיסת אודיו מאבד נתונים (כלומר מקטין את הגודל על חשבון איכות) שפותח על ידי סוני.

בניגון הלייזר מאיר את המשטח. בזכות אפקט פאראדיי (שגורם לשינוי בכיוון האור לפי המגנטיות), הנגן קורא את הקיטוב של האור ומפענח אותו לביטים של 1 ו-0. לנגנים יש תכונת Anti-skip, שמונעת קפיצות בשמיעה. הנגן קורא במהירות ומטעין חוצץ זיכרון (buffer) כדי לשמור נתונים לכמה שניות. אם יש זעזוע, ההשמעה ממשיכה מהחוצץ עד שהלייזר ממשיך לקרוא מן הדיסק. חוצץ כזה גם אפשר להפסיק זמנית את סיבוב הדיסק ולחסוך באנרגיה. כל נגן כולל חוצץ של לפחות כ-10 שניות.

בשנת 2000 סוני הציגה את MDLP (MiniDisc Long Play). שימוש בקודק ATRAC3 ובשיטות הקלטה חדשות יצר תכונות LP2 ו-LP4. LP2 מאפשר להקליט פי 2 זמן (160 דקות על דיסק של 80 דקות). LP4 מאפשר פי 4 זמן (320 דקות על דיסק של 80 דקות). קבצי LP2 ו-LP4 לא ישוחזרו בנגנים ישנים שלא תומכים ב-MDLP.

NetMD מאפשר העברת קבצי מוזיקה ממחשב לנגן דרך חיבור USB. המהירות של ההעברה יכולה להגיע עד פי 32 או אף פי 64 מזמן אמת, כלומר שיר ארוך מועבר מהר יותר מאשר בזמן ההשמעה.

השיפור האחרון היה HiMD, שבו נעשה שימוש בקודק ATRAC3plus. בעזרת HiMD היה ניתן לשמור קבצים על הדיסק, ולא רק מוזיקה, ונגני HiMD נועדו לעבוד עם כמה סוגי דיסקים.

מינידיסק הוא דיסק קטן לאחסון מוזיקה ומידע. החברה סוני השיקה אותו ב-1992. אפשר לשים עליו עד כ-80 דקות מוזיקה.

הדיסק בתוך קופסה פלסטיק שמגינה עליו. הקופסה נפתחת עם מכסה מחליק. יש דיסקים שמוכנים מראש ודיסקים שאפשר להקליט עליהם.

הקלטה נעשית בלייזר שמחמם את המשטח. נקודת קירי היא הטמפרטורה שבה החומר משתנה. בראש מגנטי כותבים את המידע על החומר החם. כדי לחסוך מקום משתמשים בדחיסה שנקראת ATRAC. דחיסה עושה את הקבצים קטנים יותר.

הלייזר קורא את המידע מהדיסק. אפקט פאראדיי (שינוי בכיוון האור) עוזר לקורא להבין את הנתונים. יש חוצץ זיכרון קטן שמאחסן כמה שניות מוזיקה. אם מנגן נרטש או מקפץ, המוזיקה ממשיכה מהחוצץ בלי קפיצות.

בשנת 2000 הופיע MDLP. זה מאפשר להקליט פי 2 או פי 4 יותר זמן. שיטות אלה נקראות LP2 ו-LP4. נגנים ישנים לא תמיד תומכים בזה.

NetMD מאפשר להעביר מוזיקה מהמחשב לנגן דרך USB. זה הרבה יותר מהיר מההעתקה הישנה.

HiMD שיפר את הקידוד והאפשרות לשמור קבצים על הדיסק.