מיסוד

מיסוד הוא תהליך שבו פעילות חברתית הופכת לחלק מושרש בחברה. זאת אומרת שאנשים תופסים אותה כחלק מהמציאות האובייקטיבית. שמות נוספים הם השתגרות ורוטיניזציה. רוטיניזציה פירושה שהפעולה חוזרת על עצמה כל הזמן עד שהיא מתקבעת.

תהליך המיסוד כולל הענקת משמעות חדשה לפעולה מעבר לייעוד הראשוני שלה. בתחילה פעולה יכולה לנבוע משיקולים רציונליים (תכליתיים). עם הזמן השיקולים הללו נחלשים והפעולה נשארת כמנהג בפני עצמו. לדוגמה, צפייה קבועה במשחק כדורגל יכולה לקבל "ערך ממסדי", ערך שהופך את הצפייה למוסד בפני עצמו, גם אם יש דרכים טובות יותר להשיג את המידע או ההנאה.

מיסוד אינו מוחלט. לרוב פעילויות מכילות מרכיבים מוסדיים ושאינם מוסדיים בו זמנית. דוגמה אישית: זוג שהתחיל לאכול אצל ההורים כדי לחסוך כסף. עם השנים המנהג התקבע כמסורתי, גם אחרי שהסיבה הכספית נעלמה.


כשמדברים על מיסוד של מוסדות חברתיים, מדגישים תכונה חשובה: תובענות. מוסדות מנסים לשלוט בהיבט מסוים של חיי האנשים. בית ספר, אוניברסיטה וביטוח לאומי הן דוגמאות למוסדות כאלה.

ארווינג גופמן, חקר מוסדות והגדיר את המושג "מוסדות כוללניים". משמע, מוסדות שבניסיון לשלוט בכמה היבטים של חיי החוסים שלהם. לטענה זו קשורות כמה נקודות על סמכויות הסגל במוסד:

'סמכות מקבילה', לכל מי בסגל יש זכות להטיל מרות על החוסים.

'סמכות פרטנית', הסגל יכול להתערב בפרטים אינטימיים של החוסים.

'סמכות מרחיבה', סמכות העונש של הסגל לא תמיד קשורה לעבירה.

מיסוד הוא כשפעולה נעשית חלק רגיל בחיי אנשים. כלומר, כולם נוהגים כך והדבר נתפס כנורמה. המילה השתגרות היא שם נוסף. רוטיניזציה זה חזרה על פעולה שוב ושוב עד שהיא נתקעת.

לפעמים פעולה מתחילה כדי להשיג משהו פרקטי. אחרי זמן הארוחה או הפעולה נמשכת בלי הסיבה המקורית. למשל, זוג שאכל אצל ההורים כדי לחסוך כסף. אחר כך הם המשיכו לעשות זאת גם בלי צורך.


מוסדות, כמו בית ספר, אוניברסיטה וביטוח לאומי, מנסים לשלוט בחלקים מחיי האנשים. ארווינג גופמן דיבר על "מוסדות הכוללניים". זה כינוי למקומות ששולטים בהרבה היבטים של החיים.

יש למוסדות סמכויות שונות:

'סמכות מקבילה', כל מי בסגל יכול לתת הוראות.

'סמכות פרטנית', הסגל יכול לעסוק בפרטים אישיים.

'סמכות מרחיבה', הסגל יכול להעניש גם אם זה לא קשור בדיוק לעבירה.