מירנדה (ירח)

מירנדה הוא הירח הפנימי ביותר מבין ירחיו העיקריים של אורנוס.
זמן ההקפה שלו סביב אורנוס הוא 34 שעות, וזהה לזמן הסיבוב סביב צירו. לכן הוא נע בהקפה סינכרונית, צד אחד שלו כמעט תמיד פונה לאורנוס.
פני השטח כנראה מורכבים קרח מימי (מים קפואים) שמכסה גוף בעל צפיפות נמוכה. הגוף עצמו מכיל סיליקטים, סלע, מתאן ותרכובות אורגניות.
השטח נחצה בקניונים עמוקים עד כ-20 ק"מ. יש מכתשים ורכסים, ובירח נמצא צוק שגובהו גדול מ‑5 ק"מ, הצוק הגבוה ביותר במערכת השמש. מבנים אלה מצביעים על פעילות גאולוגית בעבר, שינויים בסלע ובקרח.
הסבר אפשרי לפעילות: כוחות גאות של אורנוס (המשיכה שמותחת ומחממת את הירח). אפשרות נוספת היא פגיעה של אובייקט שמימי גדול שסידקה את פני השטח.
התמונות היחידות נלקחו על ידי המגשושית וויאג'ר 2 בעת שעברה ליד אורנוס בינואר 1986. אז החלק הדרומי פנה לשמש ורק חלק מהירח נראה. נכון ל‑2016 לא מתוכננות גשושיות חדשות.

מירנדה הוא הירח הפנימי ביותר של כוכב הלכת אורנוס.
הוא מקיף את אורנוס כל 34 שעות. זה גם זמן הסיבוב שלו סביב עצמו, לכן אותו צד כמעט תמיד פונה לאורנוס.
פני השטח של מירנדה מכוסים קרח מימי, כלומר מים שהוקפאו.
יש עליו קניונים עמוקים עד כ‑20 ק"מ. יש גם מכתשים ופסגות, ואפילו צוק עצום בגובה מעל 5 ק"מ.
זה מראה שהירח עבר שינויים בעבר. ייתכן שזה קרה בגלל משיכת אורנוס, או בגלל פגיעה של גוף גדול.
וויאג'ר 2 צילמה את מירנדה כשהיא עברה ליד אורנוס בינואר 1986. אז רואים רק חלק מהירח. עד 2016 לא תכננו עוד משימות לשם.