המִיתולוגיה הכנענית (נקראת גם הפיניקית) היא אוסף המיתוסים של העמים שחיו בארץ כנען ובחופי הים התיכון. המיתוסים נוצרו לאורך קשרים חזקים עם מצרים, מסופוטמיה ותרבויות אנטוליה. חלק גדול מהידע הגיע מלוחות אוגרית שנמצאו בעיר אוגרית (עיר עתיקה שבה נמצאו לוחות חרס), וכן מכתובות פיניקיות, מהתנ"ך ומקטעים שמתורגמים מסכניתן (הכתבים הפיניקיים שנזכרו אצל פילון ואוסביוס).
הכנענים עסקו בחקלאות, דיג, מסחר ובנייה. קבוצת הכנענים הבולטת בתקופות המאוחרות היא הפיניקים, יורדי־ים שהקימו ערים ומושבות כמו צור, צידון, גבל ולעתים קרובות גם קרת־חדשת (קרתגו). הפיניקים נודעו בשיט ובמסחר הימי.
המקור המרכזי הוא כתבי אוגרית: לוחות שירה ופולחן שמתארים אפוסים על אלים, טקסים ורשימות קרבנות. בנוסף נמצאו כתובות פולחניות פיניקיות ומזכרות בתרבויות החוף. בתנ"ך ובספרות ימי בית שני יש דימויים והדים למיתוסים כנעניים.
האלים הכנענים היו בעיקר אנתרופומורפיים (בדמות אדם). בראש הפנתאון עומד האל "אל". אל ושותפיו (כגון אשרה ועשתרת) הולידו את דור האלים הרחב, ביניהם בעל, אל הסער והגשמים, ים, אל הים, ומות, אל המוות.
בסיפור המרכזי בעל נאבק על המלוכה עם הים (ים הוא אל הימים). בעל חותר לשלוט על הארץ. בסיבוב העלילה ים שוטף את הארץ במים, בעל מקבל כלי נשק ומנצח. מאוחר יותר מות הורג את בעל, וענת (אלת המלחמה והפריון) יורדת לשאול, מנצחת את מות ומחזירה את בעל לחיים. לבסוף אב האלים, אל, מאשר את מלכותו של בעל. המוטיבים האלה מסבירים את מחזורי השנה, העונה והיבולים.
בסיפור זה גיבור בשם אקהת מקבל קשת פלאים. האלה ענת חומדת את הקשת, מתעתעת באקהת ומזמינה ציד. בעזרת תחבולה ולוחם שמתחזה לנשר, אקהת נרצח. הסיפור מתאר פיתוי, נקמה וטקסי אבל.
כרת הוא מלך שהולך בעקבות צו אל. החלום שלו מוביל למסע, נדר לאשרה ולידה של צאצאים. במהלך מחלה ובצורת האלים מפעילים טקסים כדי לרפא אותו. סיפור זה נוגע לנדרים, פולחן ומעין משבר מלכותי.
יש לוחות קצרים עם סצנות טקסיות, שירים, לחשים ונבואות. חלקם מתארים טקסי לידה, חיזוי עתידות, ריפוי וסעודות פולחן (מרזחים). לוחות אלה מראים שמדובר בדת פעילה, מסודרת ומלאה בטקסים.
הפולחן כלל הקרבת קורבנות, ניסוך יין, מצבות נדר (סטלות) והטקסים של "המלכה", טקסים הקשורים לפוריות ולשלטון. בדוגמה ימית, דייגים חששו מהאל ים ופיתחו מנהגים שיעזרו להם להתגונן מפני סכנות הים.
הפנתאון כולל אל, באל (בעל), ענת, אשרה, ים, מות ועוד. לאלים היו אפיתטים ותפקידים ברורים בטבע ובחברה. לעתים שמות האלוהים מופיעים ברשימות פולחן ובכתובות הקדשה.
בתנ"ך מופיעים עקבות רבים למיתוסים אלה. מונחים כמו "תהום" ומפלצות הים (לוויתן, רהב וכו') משקפים מוטיבים כנעניים. המוסד המקראי עיבד את המיתוסים האלה במסגרת תפיסה מונותאיסטית, אך שמר על דימויים ושמות מוכרים.
בסך הכל המיתולוגיה הכנענית נותנת הסברים טבעיים וחברתיים לתופעות כמו עונה, בצורת ושלטון. הכתבים והלוחות שנותרו מאוגרית וממקומות פיניקיים משקפים דת עשירה ומשולבת בחיי היום־יום ובטקסים.
המיתולוגיה הכנענית היא סיפורים על אלים ובני אדם. סיפורים אלה הגיעו מהחופים והערים של כנען.
הכנענים היו חקלאים, סוחרים ודייגים. קבוצת יורדי הים שלהם נקראה הפיניקים. הפיניקים בנו ערים כמו צור וצידון. הם הפליגו ועשו סחר רחוק.
הרבה סיפורים נמצאו על לוחות חרס באוגרית (עיר עתיקה). גם כתובות על אבנים והכותב בתנ"ך מזכירים את הסיפורים.
בעל הוא אל הסער והגשם. ים הוא אל הים. הם נלחמו על המלכות. בעל נלחם וניצח, אבל מות (אל המוות) הרג אותו. ענת לחמה במות והחיתה את בעל. בסוף אב האלים, אל, אישר שבעל ימלוך.
אקהת קיבל קשת פלאית. האלה ענת רצתה את הקשת. היא השיגה ציד שבו אקהת נהרג. הסיפור מדבר על בתקופת אמון ונקמה.
הכנענים הקריבו מזון ויין לאלים. הם עמדו בטקסים לזיכרון המתים ולפריון. לעתים הים נתפש כמפלצת שאפשר לפחד ממנה.
בתנ"ך יש רמזים למפלצות ים ולמילים כמו "תהום". חלק מהרעיונות הכנעניים נמצאו גם שם.
הסיפורים הכנעניים עזרו לאנשים להבין את הטבע ואת השנה. הם הוסיפו טקסים ועזרים לחיי היום־יום.
תגובות גולשים