מיתולוגיה רומית

המיתולוגיה הרומית, אוסף סיפורים על אלים וגיבורים ברומא העתיקה. מיתולוגיה היא סדרת סיפורים שעוזרת להסביר עולם וטקסים. הרומאים שילבו מיתוסים מקומיים, אלים של עמים כבושים והשפעות מהמיתולוגיה היוונית. בהתחלה האלים הרומיים נתפסו כשורים רוחניים בתוך חפצים וטבע, לכן היו מופשטים וללא צורה ברורה. עם ההשפעה ההלניסטית מהתרבות היוונית, האלים החלו להופיע בדמויות אנושיות ברורות.

במיתולוגיה הרומית היו תריסר אלים חשובים, שנקראו דיאי קונסטנס (שמותיהם של שנים עשר האלים המרכזיים). האלים הללו דומים לאלים היוונים, אך שונים בתפקידים ובתכונות בחלק מהמקרים.

הנה כמה מהבולטים ביותר, בשמם הרומי (ולידם השם היווני):
יופיטר (זאוס), מלך האלים, אל הברקים.
נפטון (פוסידון), אל הים והסוסים.
פלוטו (האדס), קשור לעולם שמתחת לאדמה, אדון המתים.
יונו (הרה), אלת הנישואין והנשים הנשואות.
מרס (ארס), אל המלחמה.
ונוס (אפרודיטה), אלת האהבה.
מינרווה (אתנה), אלת החכמה והאמנויות.
מרקוריוס (הרמס), שליח האלים ומגן הסוחרים.
אפולון, אל השמש, המוזיקה והרפואה.
דיאנה (ארטמיס), אלת הירח והציד.
וסטה, אלת הבית והמשפחה; לעתים לא נחשבת לאחד משנים־עשר האלים.
בכחוס (דיוניסוס), אל היין והחגיגות; מזוהה עם מטה בשם תירסוס.

למרות הדמיון ליוון, האלים הרומיים פיתחו זהות משלהם. הם שימשו להסביר טבע, תפקידים חברתיים וטקסים ציבוריים.

המיתולוגיה הרומית היא אוסף סיפורים על אלים וגיבורים ברומא העתיקה. מיתולוגיה = סיפורים שמסבירים טבע ואנשים. בהתחלה הרומאים חשבו שלכל דבר יש כוח אלוהי. אלה האלים שכולם הכירו:

יופיטר, ראש האלים ואחראי על הברקים.
נפטון, אל הים.
פלוטו, קשור לעולם שמתחת לאדמה (מקום שקט לאחר החיים).
יונו, אלת הנישואים.
מרס, אל המלחמה.
ונוס, אלת האהבה.
מינרווה, אלת החכמה והאמנות.
מרקוריוס, שליח האלים ועוזר לסוחרים.
אפולון, אל השמש והמוזיקה.
דיאנה, אלת הירח והציד.
וסטה, אלת הבית והמשפחה.
בכחוס, אל היין והחגיגות.

מאוחר יותר, בגלל השפעה מיוון, האלים קיבלו דמות ברורה כמו בבדיונים.