מיתרה (בפרסית עתיקה ובאווסטית שם דומה, ובסנסקריט: मित्र) הוא אל מרכזי במיתולוגיה הפרסית ובמיתולוגיה ההינדואית. בשתי המסורות הוא מופיע כאל הקשור לשמש ולחברות. במקורות ההודיים הוא מובהק בעיקר כאל החברות והאמינות, ובמקורות האיראניים כאל השולט על ההסכמים והבריתות.
השם מופיע לראשונה בכתובת של הסכם מהמאה ה-14 לפנה"ס באיזור ממלכת מיתני. שם זה מקושר לחמישה אלים אינדו-איראיים מרכזיים כולל אינדרה, ורונה, והאשווינים.
בוודות מיתרה תמיד צמוד לורונה, והזוג נקרא "מיתה-ורונה". ורונה נתפס ככוח הקוסמי השולט בסדר, ומיתרה מביא את האור בשחר. בטקסים מאוחרים הוקדשו קורבנות נפרדים לשניהם: לבן למיתרה ושחור לוורונה. במקורות פילוסופיים ופולחניים הם מוצגים ככמורה וכסמכות המלכותית.
בשושלת הזורואסטרית מיתרה נשאר חשוב, אך מקומו נקבע בתוך היררכיה שבה אהורה מאזדה הוא האל המרכזי. באווסטה המאוחרת הוא נקרא "דיין הנשמות" ומגן על האמת כנגד השקר. מיתרה מגן על צדיקים, מלווה נשמות לאחר המוות אל גן עדן, ונחשב לאל האור, האוויר, והצמיחה. הוא מתואר כעין תמידי, שאינו טועה ומסתכל תמיד.
בתרבות הפרסית הרשמית מיתרה קיבל תפקיד של אל הניצחון. חודש ושמו הופיעו בשמות מלכים, כמו מיתראדטס, בשושלות הפרתיות ובאנטוליה. יום הולדתו נחוג בערב היום הקצר בשנה, טקס שמותאם לאל אור.
מקדש בולט המשויך למיתרה נמצא בקנגבד (בערך 200 לפנה"ס), ויש עדויות רבות לפולחנו בארמניה ובאזורים שנכבשו על ידי הפרסים וההלניסטים.
בתקופה ההלניסטית מיתרה זוהה לעיתים עם אפולו-הליוס, אל השמש היווני. במאה ה-2 לפנה"ס דמויות מיתריות עוצבו בסגנון הלניסטי, והפולחן הסינקרטי הזה (שילוב דתי) התפתח למיתראיזם. מיתראיזם, שהיה דת מסתורית לגברים ברומא, התפשט מהמאה ה-1 לפנה"ס ועד המאה ה-5 לספירה ברחבי האימפריה.
במקומות רבים נמצאו שרידים של פולחן מיתראס, בין השאר בישראל (קיסריה, רמת רחל, ירושלים). בטירידאטס הראשון, מלך ארמניה, הפולחן קיבל דמות בהשפעה רומית, והוא בנה את מקדש גארני בסגנון יווני-רומי שהוקדש למיתרה.
מיתרה (שם דומה בפרסית עתיקה ובאווסטית, ובסנסקריט: मित्र) הוא אל חשוב בשתי תרבויות עתיקות: הפרסית וההודית. הוא קשור לחברות ולבריתות. ברישומים עתיקים מיתרה מופיע כבר במאה ה-14 לפני הספירה.
בוודות מיתרה תמיד יחד עם ורונה. ורונה הוא האל ששומר על הסדר. מיתרה מביא את האור כשהשמש זורחת.
בפרס מיתרה נשאר אל שחשוב לשמירה על האמת. קוראים לו גם "דיין הנשמות" (שופט נשמות). הוא מגן על הצדיקים, מלווה נשמות אחרי המוות, ומקושר לאור ולצמיחה.
יום הולדתו נחגג בערב היום הקצר בשנה. שמו מופיע בשמות של מלכים כמו מיתראדטס.
בהלניסטית מיתרה זוהה עם אל השמש היווני, אפולו. מאוחר יותר ברומא נוצר פולחן בשם מיתראיזם. פולחן זה היה פופולרי מהמאה ה-1 לפני הספירה עד המאה ה-5 לספירה, ומצאו שרידים שלו במקומות כמו קיסריה וגארני.
תגובות גולשים