מכונת כתיבה היא מכשיר לכתיבה מכנית, שבו תבליטי אותיות מוכנים מראש (גופנים) מוחצים דרך סרט דיו על נייר. הגופן בדרך כלל מוצמד לקצה מנוף, והנייר נשען על תוף גומי קשיח שמכונה פלאטן.
שורשי הרעיון מגיעים מדפוס אותיות ניידות (מאה ה-11, 15). במהלך מאות שנים הומצאו תיכונים רבים לכתיבה ממוכנת. בתחילת ההצלחה המסחרית עמדה המכונה של כריסטופר שולהס וצוותו ב-1868, שהציגה גם את סידור המקלדת QWERTY. פטנטים וייצור מסחרי הגיעו לרמינגטון, שהפכה לשם בולט בענף.
המצאתם של שולהס, גלידן ואחרים הביאה למכונה מסחרית מצליחה. רמינגטון קנתה את הפטנט ושיווקה דגמים רבים. שיפורים כמו מקש ה-Shift אפשרו אותיות קטנות וגדולות באותה מקלדת.
בתיכונים מסוימים כל האותיות היו על גוף אחד שניתן להזיזו ולהטביעו. יתרונה של שיטה זו הוא פשטות והיכולת להחליף גופן בקלות, אך לעומת זאת נדרשת תנועה גדולה לגוף הכתיבה.
דגם מוצלח עם גוף כתיבה גלילי שנקרא בליק (Blik) הופיע בסוף המאה ה-19. הוא היה זול ונייד יחסית. הדגם אף הגיע במהדורה ממונעת מוקדמת, אך חשמל לא היה סטנדרטי אז.
מכונות אינדקס (ללא מקלדת) הפעילו מחוון ידני מעל גליל תווים. הן היו פשוטות וזולות, אך איטיות ולכן נשמטו כמעט מהשוק עד שנות ה-30.
מכונת אנדרווד מס' 5 (1900) קבעה סטנדרט ששרר במכונות הידניות במשך עשרות שנים. כמעט כל היצרנים אימצו תיכון דומה וסידור מקלדת QWERTY.
מכונות חשמליות נחלקות לשתי קבוצות: ממונעות שבהן מנוע מספק את הכוח למנגנון, ואלקטרוניות שבהן האלקטרוניקה שולטת בפעולות. בשנות ה-50, 60 התפתחו דגמים מצליחים, והכוח החשמלי שיפר את הנוחות והאחידות בהדפסה.
ב-1961 IBM הציגה את ה"כדורית" (Selectric). גוף ההדפסה שלה היה כדור מתכתי שהיה מסתובב ומורכב מפלחים עם תבליטים. הכדורית החליפה את העגלה המסורתית, שיפרה דיוק ואחידות, ואיפשרה החלפת גופנים בקלות. היא זכתה להצלחה מסחרית ענקית ונמכרו מיליוני יחידות.
גלגל מרגנית (daisy wheel) הוא גוף הדפסה שבו עלים דקים עם תבליטי תווים. פטנט מתקדם זה, שהופיע לקראת סוף שנות ה-60, אפשר איכות הדפסה טובה ופשטות מכנית, והוא שימש גם במדפסות מחשב.
המצאת הסטנסיל (שעוונית) על ידי גסטטנר אפשרה להכין שבלונה להדפסה המונית בעזרת מכונת כתיבה. בכך הייתה גישה זולה כמעט לבית דפוס קטן.
מחשבים אישיים, מדפסות ותוכנות עיבוד תמלילים החליפו בהדרגה את מכונות הכתיבה מסוף המאה ה-20. תחום הייצור הצטמצם מאוד; רוב המכונות שנותרו בשימוש הן אספנות, מוזאונים, או שימושים מקצועיים מסוימים.
בעיצוב הקלאסי יש שני חלקים עיקריים: גוף המכונה עם המקלדת והמנופים, והעגלה שמחזיקה את הנייר ומכילה את הפלאטן.
העגלה מקדמת את הנייר ומספקת את ה"סדן" מאחורי הדף, התוף (פלאטן). היא כוללת טבעות לסיבוב ידני ומנופים לקפיצה לשורה הבאה.
לחיצה על מקש מזיזה מנוף עם תבליטים. התבליט פוגע בסרט הדיו שמול הנייר ועובר את צורתו לנייר. מקש הרווח מקדם את העגלה בלי להטביע אות.
סרט הדיו הוא סרט בד או סרט פחם שצובע את התבליטים. כשהסרט מתבלה צריך להחליפו. בעת ההטבעה הסרט מתרומם לשבריר שנייה, כדי להעביר את הדיו אל הנייר.
אם מקישים מהר מדי המנופים עלולים להיתקל ולתקוע את המכונה. תקלות כאלו מצריכות ניקוי או כוונון.
מכונות כתיבה השפיעו עמוקות על סביבת המשרד במאה ה-20. הן יצרו מקצוע חדש של כותבים ומהוות שלב חשוב בהתפתחות ההקלדה והמקלדות שאנו משתמשים בהן כיום.
מכונת כתיבה היא מכשיר שמדפיס אותיות על נייר בעזרת חבטות. האותיות מוכנות מראש על חלקים קטנים שנקראים גופנים. יש סרט ספוג שמכיל דיו, ושכשהאות חובטת היא מעבירה את הדיו לנייר.
הרעיון התחיל מרוח הדפוס. במאה ה-19 המציאו הרבה מכונות עד שמצאו דגם מוצלח. אחת המכונות הראשונות והמפורסמות הומצאה על ידי שולהס והחברה רמינגטון.
במאה ה-20 מכונת הכתיבה הייתה חשובה במשרדים. רבים למדו להקליד בה. התפקיד של כתבת מחשבה היה תפקיד נפוץ.
בהמשך הוסיפו למכונות מנוע חשמלי. זה הקל על ההקלדה ועשה את ההדפסה אחידה.
ב-1961 IBM הרימה מכונה מיוחדת שנקראת "כדורית". במקום מנופים היתה כדורית עם האותות. הכדורית הדפיסה יפה ונמכרה הרבה.
החלפת רעיון: במקום כדור הייתה דיסקה עם עלים. פטיש חבט בעלה והעביר את האות לנייר. זה היה פשוט ואיכותי.
באמצעות סטנסיל (שבו עושים חורים בשכבת שעווה) אפשר להדפיס הרבה עותקים בקלות, בעזרת מכונת כתיבה מיוחדת שנקראת גסטטנר.
מחשבים והדפסות מודרניות החליפו את מכונות הכתיבה. היום מכונות כאלו נשארו אצל אספנים, במוזאונים, או אצל אנשים שאוהבים לכתוב בהן.
בשורה הראשונה יש מקשים. כל מקש מפעיל מנוף שמטביע אות על הנייר. העגלה מחזיקה את הנייר ומשנה שורה.
מכונות כתיבה עזרו לאנשים לעבוד ולכתוב מסמכים במשך הרבה שנים. הן גם עזרו לחבר בין כתיבה לבית דפוס קטן בעזרת סטנסיל.
תגובות גולשים