מכתב

מכתב הוא מסר כתוב מאדם אחד לאחר. בדרך כלל הוא נכתב על נייר ונשלח במעטפה. בעבר, עד המאה ה-19, מכתבים היו דרך התקשורת האמינה העיקרית בין אנשים מרוחקים. עם הזמן המצאות כמו הטלגרף, הטלפון והאינטרנט הפחיתו את השימוש במכתבים כשיטה שגרתית. במדינות מודרניות רוב התקשורת היומיומית הועברה לטלפונים ולדואר אלקטרוני, ולעיתים משתמשים במילה "מכתב" גם לציון הודעה רשמית בדואר אלקטרוני.

היסטורית, מכתבים שרדו מאז ימי מצרים העתיקה ושומר, והיו חלק מתרבויות כמו יוון, רומא וסין. מכתבים מופיעים גם בברית החדשה. ארכיונים של תכתובות פרטיות, דיפלומטיות או עסקיות מהווים מקור חשוב להיסטוריונים.

מכתבים עדיין נמצאים בשימוש בחברות ובפרסום. הם משמשים כדרך תקשורת רשמית ומובחנת, ולעיתים נשמרים כעדות כתובה.

כדי לכתוב ולקרוא מכתבים נדרשת אוריינות: הבנת הנקרא והבעה בכתב. בעבר השתמשו ב"שורון" לעזרה בכתיבה. בבתי ספר מלמדים את המיומנויות הללו בילדות. בתרבויות שבהן אנשים רבים לא יודעים לקרוא ולכתוב (אנאלפביתיות, חוסר יכולת לקרוא ולכתוב), היה נהוג להיעזר ב"לבלר", אדם שכתב או קרא מכתבים תמורת תשלום.

מכתב אהבה הוא דרך רומנטית לבטא רגשות בכתב. הוא יכול להיות קצר ופשוט או ארוך ומבוטא בצורה פיוטית. הכתבות רומנטיות קדומות מאוד; יש עדויות למצרים העתיקה.

מכתב גלוי (מכתב פתוח) מיועד להיקרא גם על ידי קהל רב. הוא נכתב כאילו מופנה לאדם מסוים, אבל מופץ דרך עיתונות או האינטרנט. לעתים פונה בביקורת לנבחרי ציבור.

מכתב שרשרת קורא לנמען להעתיק את המכתב ולשלוחו הלאה. סוגי מניפולציה נפוצים כוללים סיפורים שמפעילים רגשות, הבטחות להרוויח כסף ואיומים על מזל רע אם לא יישלחו ההעתקים.

איגרון הוא ספר עזר לכתיבת מכתבים. הוא מכיל דוגמאות, נוסחים ומשפטים מוכנים שאפשר להעתיק לשימוש במכתבים שונים.

פרטיות התכתובת היא עקרון משפטי שמגן על תוכן המכתבים. העיקרון אומר שמכתבים סגורים לא נפתחים על ידי צד שלישי בדרך כלל. חוקי מדינות שונים מגדירים את ההגנה הזאת בצורות שונות. בארצות הברית אין זכות מפורשת בחוקה לסודיות תכתובת, אך בתי המשפט הגנו על פרטיות זו על סמך התיקון הרביעי. בהלכה היהודית הוטל איסור על קריאת מכתבים של אחרים על ידי רבנו גרשום במאה ה-11; איסור זה התקבל בקהילות ישראל.

בחוק הישראלי פרטיות תכתובת מוגנת. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מציין שלא פוגעים בסוד שיחו של אדם בכתביו. חוק הגנת הפרטיות וחוק הדואר אוסרים, בדרך כלל, פתיחת מכתבים בלא רשות. יש יוצאים מן הכלל, למשל במקרים של חשד לפשע. בצנזורה הצבאית מכתבים של חיילים יכולים להיבדק, להימחק או להיסגר מחדש על ידי הצנזורה. עם התרחבות הדואר האלקטרוני והטלפון הסלולרי חשיבות הצנזורה הצבאית פחתה.

מכתב של אדם חשוב יכול להיות מקור חי וחשוב להבנת רעיונותיו ותפישת עולמו. מכתבים נותנים עדות אישית מתקופת הכותב ויכולים להכיל פרטים שלא נמצאים במקורות אחרים. עם זאת, מכתבים אינם תמיד אובייקטיביים. הכותב עשוי להסתיר מידע, להאדיר את עצמו או להימנע מפרטים aus חשש לשלטון. ההיסטוריון צריך לקרוא מכתבים בזהירות, להבין את ההקשר התרבותי והזמני ולהימנע מפרשנות מודרנית שמטעה.

מכתבים של מנהיגים ואנשים מפורסמים מתפרסמים לעתים קרובות כספרים, בדרך כלל אחרי מות הכותב. פרסומים אלה מספקים חומר חשוב למחקר ולהבנת ההיסטוריה.

מכתב הוא מסר כתוב מאדם לאדם אחר. בדרך כלל הוא נכתב על נייר ונשלח במעטפה. פעם מכתבים היו הדרך העיקרית לתקשר בין אנשים רחוקים. היום יש טלפון ואינטרנט, ולכן שולחים פחות מכתבים.

חברות וארגונים עדיין משתמשים במכתבים. מכתב יכול להיות רשמי ומוכר.

כדי לקרוא ולכתוב מכתב צריך לדעת לקרוא ולכתוב. מי שלא יודע לקרוא או לכתוב (אנאלפביתיות, חוסר יכולת לקרוא ולכתוב) היה מבקש עזרה מאדם שכותב עבורו. בעבר היו אנשים שעזרו בזה תמורת תשלום, וקראו להם לבלר.

מכתב אהבה אומר למישהו אוהב כמה חשוב לו. זה יכול להיות קצר או ארוך.

מכתב גלוי מיועד שגם הרבה אנשים יקראו אותו. לפעמים מפרסמים אותו בעיתון או באינטרנט.

מכתב שרשרת מבקש להעתיק אותו ולשלוחו הלאה. לעיתים המכתב מנסה להפחיד כדי שאנשים ימשיכו לשלוח.

איגרון הוא ספר שמראה דוגמאות למכתבים. אפשר להעתיק מילים ומבנים מהאיגרון.

מכתבים בדרך כלל פרטיים. זה אומר שלא פותחים מכתב של מישהו אחר בלי רשות. בהלכה היהודית הוטל איסור לקרוא מכתבים של אחרים על ידי רבנו גרשום. בחוקים מודרניים גם יש הגנה על פרטיות המכתבים. לפעמים בצבא בודקים מכתבים של חיילים, אך זה נעשה רק בסיבות מיוחדות.

מכתב ישן יכול לעזור להבין איך אנשים חשבו פעם. המכתב נותן עדות אישית. עם זאת, הכותב יכול להסתיר דברים או לומר דברים בדרך מסוימת. היסטוריונים בודקים מכתבים בזהירות.