מכתב הסטטוס קוו

מכתב הסטטוס קוו (או מסמך הסטטוס קוו) נשלח ב-1947 על-ידי דוד בן-גוריון, אז ראש הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית הייתה הגוף שייצג את היישוב היהודי לפני קום המדינה. המכתב נועד לשכנע את אגודת ישראל, מפלגה דתית, שלא להתנגד להקמת מדינה יהודית בפני ועדת אונסקו"פ (ועדה של האו"ם שחקרה את סוגיית ארץ ישראל). בפועל נציגי אגודת ישראל לא המליצו על הקמת מדינה, אבל גם לא התנגדו בגלוי. ועדת האו"ם המליצה בסופו של דבר על החלטת החלוקה, אם כי לא ברור עד כמה הדבר הושפע מהמכתב.

המכתב קבע כי המדינה שתוקם חייבת להבטיח חופש המצפון (זכות לבחור אמונה או לאמץ אמונה) ושלא תהיה מדינה תאוקרטית (שלטון על-פי דת בלבד). הוא לא התחייב לגבי חוקה (המסגרת החוקתית של המדינה). המכתב הסביר את עמדת הנהלת הסוכנות בארבעה נושאים של יחסי דת ומדינה, אך לא פרט אותם כאן. הנוסח נחתם ב-19 ביוני 1947 על-ידי דוד בן-גוריון וכן הרב יהודה לייב פישמן ויצחק גרינבוים, חברי הנהלת הסוכנות.


בהיבט הפוליטי אגודת ישראל הצטרפה לקואליציה הראשונית ותמכה בהקמת המדינה. היא אף היתה חלק מהממשלות הראשונות; יצחק מאיר לוין כיהן כשר הסעד עד הממשלה השלישית. בספטמבר 1952 פרשה אגודת ישראל מהממשלה בגלל מחלוקות על חינוך וגיוס נשים, ולא שבה לקואליציה עד 1977. למרות שמדובר במסמך שהתייחס לכמה נקודות בלבד, הוא נתפס כמסמך מחייב ביחסי דת ומדינה. חוקים דתיים חדשים שנראו כמסכנים את ההסדרים הללו תויגו לעתים כהפרת ה"סטטוס קוו".

מכתב הסטטוס קוו נשלח ב-1947 על ידי דוד בן-גוריון. הסוכנות היהודית הייתה הגוף שהנהיג את ענייני העם היהודי לפני המדינה. אגודת ישראל הייתה מפלגה דתית. הועדה שנקראה אונסקו"פ היתה קבוצה של האו"ם שבדקה את המצב בארץ.

המכתב ביקש שאגודת ישראל לא תתנגד להקמת מדינה יהודית. הוא אמר שהמדינה חייבת לשמור על חופש המצפון. חופש המצפון פירושו שאדם יכול לבחור אמונה או לא להחזיק באמונה. המכתב גם אמר שהמדינה לא תהיה תאוקרטית. תאוקרטית פירושו ששלטון נוהג רק לפי חוקי דת.

המכתב נחתם ב-19 ביוני 1947 על ידי בן-גוריון, הרב יהודה לייב פישמן ויצחק גרינבוים. אחרי הקמת המדינה אגודת ישראל הצטרפה לממשלות הראשונות. היא פרשה מהממשלה ב-1952 בגלל מחלוקות על חינוך וגיוס נשים.