מלחמת האזרחים הסינית נערכה בין המפלגה הלאומית הסינית (הקוומינטנג) והמפלגה הקומוניסטית הסינית (מפלגה שמאמינה בשליטה חזקה יותר של המדינה והחברה על המשאבים). הסכסוך נמשך בעיקר ב־1927, 1950. בסופו ניצחו הקומוניסטים והקימו את הרפובליקה העממית של סין. המנהיג הלאומי צ'יאנג קאי‑שק והכוחות שעמדו לצדו נסו לטאיוואן והקימו שם את הרפובליקה הסינית.
בשנת 1911 נפלה שושלת צ'ינג והסתיימה השלטון הקיסרי. הופיעה תקופת המצביאים, שבה מפקדים מקומיים שלטו בחלקים שונים של סין. סון יאט‑סן הקים את הקוומינטנג וניסה לאחד את הארץ. בתחילה פנה לסיוע ממערב, וב‑1921 פנה לברית המועצות. הברית סיפקה מעט, והסובייטים נתנו תמיכה שכוללת ציוד והדרכה. ב‑1923 הוצהר שיתוף פעולה בין הקוומינטנג, הקומינטרן (ארגון סובייטי שתמך במפלגות קומוניסטיות) והקומוניסטים הסינים.
לאחר מותו של סון ב‑1925 עלה צ'יאנג קאי‑שק להנהגה. בתוך הקוומינטנג התחולל קרע בין ימין לשמאל. ב‑1927 צ'יאנג הורה על חיסול קומוניסטים בהפגנות ורדיפות בעיר. רבים מהקומוניסטים עברו למחתרת או לברוח לכפרים ולהקים בסיסים חקלאיים.
הקומוניסטים גייסו תמיכה מהאיכרים בעזרת רפורמות אדמה וחלוקת קרקעות. הלאומנים ערכו מספר מתקפות כיבוש שנקראו "מסעות כיתור". במסע הכיתור החמישי, ב‑1934, נאסר עליהם הניצחון. כדי להימנע מההכרעה, הקומוניסטים יצאו למסע ארוך צפונה שנקרא "המצעד הארוך". המסע היה קשה. הם הגיעו לשאנשי ב־1935 עם אלפי לוחמים בודדים. הצלחתם במסע חיזקה את מעמד מאו דזה‑דונג כמנהיג.
ב‑1937 פלשו יפן חלקים גדולים מסין. תחילה צ'יאנג חשב שהקומוניסטים מסוכנים יותר מהיפנים וסירב לשתף איתם פעולה. ב‑1936 חטפו גנרלים את צ'יאנג והכריחו אותו לשתף פעולה זמנית. כך הוקמה ברית נגד יפן, אך התיאום בין הצדדים נשאר דל. הקומוניסטים נקטו בעיקר בנחיתות גרילה, כלומר תקיפות פתע ורמיזות, ובכך חיזקו את מעמדם באזורים הכבושים.
אחרי סיום מלחמת העולם השנייה חודשה המלחמה האזרחית ב‑1946. ארצות הברית תמכה בלאומנים בחימוש ובסיוע צבאי. ברית המועצות התערבה מעט. הקומוניסטים השתמשו בציוד שהותיר הצבא היפני ובשלל מהלאומנים.
המצב הכלכלי והרשעות והשחיתות פגעו בתמיכה בלאומנים. למרות יתרון מספרי וטכנולוגי, הלאומנים איבדו תמיכה ציבורית. הקומוניסטים התחזקו וכבשו חלקים גדולים בצפון ובמזרח. ב‑21 באפריל 1949 כוחות הקומוניסטים חצו את נהר היאנגצה וכבשו את נאנג'ינג, בירת הלאומנים.
ב‑1 באוקטובר 1949 הכריז מאו דזה‑דונג בבייג'ינג על הקמת הרפובליקה העממית של סין. צ'יאנג קאי‑שק נסע עם שתיים מיליון תומכיו לטאיוואן. ב‑דצמבר 1949 נפלה צ'נגדו, והלאומנים קבעו את טאיפיי כבירתם הזמנית.
זוהי מלחמה בין שני צדדים בסין. הצד הראשון היה הקוומינטנג. זו המפלגה הלאומית של סין. הצד השני היה הקומוניסטים. הם רצו לשנות את הבעלות על אדמות ומשאבים.
בשנת 1911 נגמר השלטון הקיסרי בסין. אחרי זה שלטו מפקדים מקומיים במקום. סון יאט‑סן רצה לאחד את הארץ. הוא קיבל עזרה מהסובייטים כדי לחזק את המפלגות.
ב‑1927 צ'יאנג קאי‑שק, מנהיג הלאומנים, פעל נגד הקומוניסטים. הקומוניסטים ברחו לכפרים. שם הם חילקו אדמה ותמכו באיכרים.
הלאומנים ניסו לכבוש את האזורים של הקומוניסטים. הקומוניסטים בחרו לברוח בצעדה ארוכה שנקראת "המצעד הארוך". הצעדה היתה קשה. בסופה מאו הפך למנהיג חשוב.
ב־1937 יפן פלשה לסין. אז הלאומנים והקומוניסטים הסכימו להילחם יחד נגד היפנים. ההסכמה היתה לא מלאה. הקומוניסטים עשו פעולות גרילה. פעולות גרילה הן התקפות פתע קטנות.
אחרי מלחמת העולם השנייה חזרה המלחמה הפנימית. ארצות הברית עזרה ללאומנים. הקומוניסטים קיבלו נשק שהשאירו היפנים. ב־1949 הקומוניסטים ניצחו. מאו הכריז על הרפובליקה העממית של סין.
צ'יאנג קאי‑שק ובני בריתו עברו לטאיוואן. שם הם ייסדו את הרפובליקה הסינית. בסוף 1949 נפל גם העיר האחרונה של הלאומנים בסין היבשתית.
