מלחמה בין הרפובליקה הרומית (שיטת שלטון שבה רומא נשלטת על ידי מוסדות ונבחרים) לבין שבטים גרמאניים או קלטים שנקראו קימברים וטווטונים. היא נמשכה בין השנים 113, 101 לפנה"ס.
הקרבות נערכו לסירוגין בעמקי הרי האלפים מצפון לאיטליה, בגאליה (האזור שקירב לימים למדינות כמו צרפת) ובעמק נהר הפו. הסיבה למלחמה הייתה הגירת הקימברים והטווטונים מדרום וצפון־מערב אירופה, בחיפוש אחר אדמות להתיישבות. ההגירה איימה על האינטרסים של רומא, גרמה ללחץ על שבטים גאלים ולנדודים לעבר שטחים בשליטת הרפובליקה.
זו המפגש המתועד הראשון בין רומא לבין עמים גרמאניים. גם זו הייתה הפעם הראשונה מאז המלחמה הפונית השנייה (המלחמה בין רומא לקרתגו) שבה איימה סכנה ישירה על איטליה, ובשלב מסוים נכבשו חלקים ממנה. רומא ספגה תבוסות קשות, והתחושה של איום על העיר רומא הייתה מוחשית.
המלחמה הסתיימה בניצחונה של רומא, בזכות הנהגתו של גאיוס מריוס. הקימברים והטווטונים הושמדו כמעט לחלוטין. האירועים התרחשו בתקופה של רפיון צבאי ומדיני ברפובליקה, במקביל למלחמה נגד יוגורתה מלך נומידיה. ניצחונותיו של מריוס והכישלונות הרומיים הובילו לרפורמות עמוקות במבנה ובאופי הצבא הרומי.
זוהי מלחמה בין רומא לשני שבטים בשם קימברים וטווטונים. היא קרתה בין 113 ל־101 לפני הספירה.
השבטים הגיעו מדרום וצפון־מערב אירופה. הם חיפשו מקום חדש להתיישב. לקרבות היו מקומות כמו הרי האלפים, גאליה ועמק נהר הפו.
זו הייתה הפגישה הראשונה המתועדת בין רומא לעמים גרמאניים. רומא הפסידה כמה קרבות וחששה מאוד.
לבסוף ניצח גאיוס מריוס, המצביא הרומאי. הקימברים והטווטונים הושמדו ברובם. המלחמה גרמה לשינויים גדולים בצבא הרומי והעלתה את מצבו של מריוס.
תגובות גולשים