המלחמה בין אנגליה לצרפת התנהלה בין השנים 1337 ו־1453 ונקראת מלחמת מאה השנים. היא התקיימה בעיקר על אדמת צרפת וכללה סדרת מערכות ונעימות, לא מלחמה רצופה. המחלוקת נבעה בעיקר מתביעות טריטוריאליות וזכויות פיאודליות (יחסי תלות בין אדון לווסאל) של הכתר האנגלי בצרפת.
שורשי הקונפליקט נמשכים מאות שנים. אחרי שנת 911 התיישבו נורמנים בנורמנדי; צאצאיהם כבשوا את אנגליה ב־1066. מלכי אנגליה נשארו בעלי אחוזות בצרפת ולכן היו גם ונצאלים (כפופים פיאודלית) למלך צרפת. המתח הזה הלך והתעצם במאות הבאות.
בשנות ה־1300 מתה שושלת הקפטינגים ללא יורשים זכריים. אדוארד השלישי, מלך אנגליה, היה הקרוב הזכרי היחיד ושיקף טענה לכתר הצרפתי. האצולה הצרפתית בחרה בפיליפ השישי, והפערים הפוליטיים והכלכליים (כולל ענייני סחר בצמר וחבל גסקוניה) הקפיצו את המצב. ב־1337 הכריז אדוארד על תביעתו למלכות צרפת, והסכסוך התלקח.
המלחמה נחלקה לשלבים ארוכים. בשנותיה הראשונות ניצחו האנגלים בקרבות חשובים כמו קרסי (1346) ופואטייה (1356). המגפה (המוות השחור, 1348) החלישה את שתי המדינות ומנעה מערכות גדולות לזמן מה. באנגלית שלטה טכנית על חלקים גדולים מצרפת במשך תקופות רבות.
שארל החמישי חידש את הצבא והצי, וחזר והדף את האנגלים לאט־לאט. לאחר תקופה של רגיעה חודשה הלחימה, אך שינויים צבאיים ומנהיגות חכמה הביאו לשיפור מעמד צרפת.
במפעלותיו כבש הנרי החמישי ערים בנורמנדי וניצח בקרב אז'נקור (1415). הנישואין עם בתו של שארל השישי וחוזים נוספים חיזקו את הטענות האנגליות, אך מותו המוקדם של הנרי החל לשנות את המצב.
ז'אן ד'ארק, נערה כפרית בת 17 שטענה שהיא שומעת קולות שמובילים אותה, הגיעה כדי לתמוך בשארל השביעי. היא פרצה את המצור על אורליאן (1429) וסייעה להכתרת שארל בריימס. ב־1430 היא נתפסה, נמכרה לאנגלים ונכשלה במשפט; היא הוצאה להורג ב־1431. מורשתה חיזקה את רוח הלחימה הצרפתית.
בשנות ה־40 הצרפתים איחדו כוחות וחידשו את האימונים והארטילריה. בין 1449 ל־1451 שוחררו ערים מרכזיות. בקרב האחרון ליד קסטיון־לה־בטאי (1453) הובסו האנגלים בפועל; נותרה בידם רק קאלה. זה סימן למעשה את סופו של העימות הגדול.
במהלך המלחמה הופיעו כלי נשק חדשים ושיטות חדשות: תותחים וארטילריה פגעו בחומות העתיקות, וקשתים ארוכים (longbow) שיחקו תפקיד גדול בשלבים מוקדמים. עם הזמן צבאות הפכו פחות פיאודליים ויש יותר חיילים מאומנים בצבא קבע.
המלחמה שינתה את החברה: מעמד האביר נחלש, כוח עבר לצבאות קבועים ולמלכים. המשאבים הכבדים שנדרשו גרמו לקשיים כלכליים ולמרידות מקומיות. בסופו של דבר המאבק הזה סייע לעיצוב מדינות לאומיות מרכזיות בצרפת ובאנגליה.
מבחינה פורמלית לא נחתם חוזה סיום בזמן הלחימה, והסוגיה הסתיימה רק בחוזה אמיין ב־1802, שבו ויתר מלך אנגליה רשמית על טענתו לכתר צרפת.
מלחמת מאה השנים הייתה סכסוך בין אנגליה לצרפת משנת 1337 עד 1453. רוב הקרבות היו בתוך צרפת. המלחמה התחילה כי מלך אנגליה טען שגם מגיע לו להיות מלך צרפת עקב קשר משפחתי.
לפני מאות שנים שלטו נורמנים בחלקים מצרפת. אחרי שכבשו את אנגליה, המלכים האנגלים החזיקו גם אדמות בצרפת. זה יצר מתחים בין המדינות.
כשמת המלך הצרפתי ללא יורש זכרי, אדוארד השלישי מלך אנגליה טען שצריך להמליך אותו. הצרפתים בחרו באדם אחר, והסכסוך התלקח.
בשלבים הראשונים ניצחו האנגלים בקרבות חשובים כמו קרסי ופואטייה. המגפה הגדולה (המוות השחור) פגעה באנשים והאטה את הלחימה. מאוחר יותר עלו הצרפתים חזרה.
ז'אן ד'ארק הייתה נערה כפרית. היא אמרה שהיא שומעת קולות שמנחים אותה. היא עזרה לשחרר את אורליאן, והובילה לניצחונות שנפתחו לשארל השביעי את הדרך להכתרה. היא נתפסה והוצאה להורג, אבל העם העריץ אותה.
ב־1453 החרימו הצרפתים את רוב השטחים והאנגלים נשארו רק בקאלה. המלחמה שינתה את הדרך שנלחמו בה ובמידת כוחם של האבירים. צבאות קבע וכלי נשק חדשים הפכו חשובים יותר.
שמו הרשמי של הסכסוך הוסדר רק מאוחר יותר בחוזה אמיין ב־1802, בו ויתר מלך אנגליה רשמית על תביעתו לצרפת.
תגובות גולשים