מליסנדה, מלכת ירושלים

מליסנדה (Melisende, 1105, 11 בספטמבר 1161) הייתה מלכת ממלכת ירושלים מ-1131 עד 1153. היא הייתה השליטה הצלבנית הראשונה שנולדה בירושלים ושלטה בה.

מליסנדה הייתה בתו הבכורה של המלך בלדווין השני ואשתו הארמנית מורפיה. הנישואים של הוריה חיזקו בריתות באזור. מורפיה נטלה חלק במצבים קשים, כולל משא ומתן על שחרור בולדווין כשהוא נשבה.

אביה של מליסנדה חיפש בעל ברית חזק עבורה. לואי השישי מלך צרפת הציע את פולק החמישי, רוזן אנז'ו. פולק היה מפקד צבאי ושאפתן. חשש שבלדווין השני העלה היה שפולק יגרש את מליסנדה ובניה לאחר מותו.

ב-1131, אחרי מות בלדווין השני, עלו מליסנדה ופולק לשלטון יחד. פולק נטל רוב הסמכויות מידיה והחליף תומכים של המלכה באצילים אנז'ואים. טענות על רומן הביאו למרד של הוגו דה פויסה, שנגמר בגלייה. עד 1135 השפעתו של פולק ירדה, ותומכי המלכה החזירו לה את המצב.

פולק מת בתאונת ציד ב-1143, ומליסנדה נשארה השליטה היחידה. למרות שהוגדרה לעיתים כעוצרת עבור בנה בלדווין השלישי, בפועל שלטה ביד רמה בשלטון, בצבא ובכנסייה. היא זכתה לתמיכת הפטריארכיה, הנהגת הכנסייה המקומית. מליסנדה הייתה פטרונית חשובה של האמנות. היא הקימה מנזרים (בתי תפילה ונזירות) ותמכה באמנים וסופרים. דוגמה לעבודות מתקופתה היא "ספר התהילים של מליסנדה" המאייר את הסגנון הצלבני המשלב אמנות מערבית, מסורת מזרחית ומוטיבים מוסלמיים.

ב-1144 נפלה רוזנות אדסה לידי שליטים מוסלמים. אדסה הייתה מדינה צלבנית חשובה. מליסנדה שלחה צבא לעזרתה אך לא הצליחה למנוע את נפילתה. היא שלחה הודעה לאפיפיור, והאיחוד האירופי של מלכים אירופאים קרא למסע צלב שני, מסע צבאי של נוצרים מאירופה לכבוש שטחים במזרח. המנהיגים של המסע ניסו לתאם מהלכים בירושלים. בסופו של דבר הוחלט לתקוף את דמשק, שהייתה בעלת ברית מקומית, וההחלטה הזו אבדה את הברית ושיחקה תפקיד בכישלון המסע.

ב-1143 הוכרז בנה בלדווין השלישי כמלך משותף. מליסנדה נמנעה בתחילה מלמסור לו סמכויות ממשיות. עם התבגרותו, היחסים הידרדרו. ב-1152 הוחלט לחלק את הממלכה: בלדווין ישלוט בצפון ומליסנדה בדרום, כולל ירושלים. בלדווין תקף וכבש חלקים משלטונה. לאחר התערבות הכנסייה, הסכימו הצדדים על הסכם שסידר את השליטה.

ב-1153 הושג פיוס בין האם לבן. בשנים הבאות מליסנדה שוב הייתה מעורבת בקבלת ההחלטות. היא ניהלה יחסים עם צי סוחרים מפיזה וביצעה פעולות צבאיות וניהוליות בזמן שבנו היה מחוץ לממלכה. היא סייעה לבחור פטריארך חדש ותמכה בשיפוץ כנסיית הקבר.

ב-1161 חוותה מליסנדה שבץ מוחי. זכרונה נפגע והיא נרתעה מהממשלה. אחיותיה דאגו לה עד מותה ב-11 בספטמבר 1161. נקברה לצד אימה בקבר במר סבא. ויליאם מצור תיאר אותה כאישה נבונה ומנוסה, ששלטה ביעילות למרות היותה אישה. היסטוריונים מאוחרים יותר ביקרו את החלטתה להתעקש על השלטון מול בנה, וטענו שזה תרם לסכסוך הגדול בממלכה. יחד עם זאת, התמיכה הרחבה בה ובכישוריה מצביעה על תרומתה לחוזק הממלכה בתקופתה.

מליסנדה (1105, 1161) הייתה מלכה של ירושלים מ-1131 עד 1153. היא נולדה בירושלים והייתה הבכורה במשפחת המלוכה.

אביה היה המלך בלדווין השני. אמה קוראת מורפיה והייתה ארמנית. מורפיה עזרה להציל את בעלה כשהוא נשבה.

מליסנדה נישאה לפולק רוזן אנז'ו. פולק היה לוחם חזק. אחרי מות אביה הם שלטו יחד.

פולק לקח הרבה כוח מהמלכה. היו שמועות ומרידות. לבסוף תומכי המלכה חזרו חזק. פולק מת ב-1143, ומליסנדה נשארה השליטה העיקרית.

מליסנדה בנתה מנזרים. מנזר הוא בית של נזירים ונזירות. היא תמכה באמנים. יש לה ספר מזמורים מאויר שנקרא "ספר התהילים של מליסנדה".

בשנת 1144 נפלה אדסה, מדינה צלבנית. מליסנדה שלחה צבא אך לא הצליחה. זה הוביל לקריאה למסע צלב שני. המנהיגים החליטו לתקוף את דמשק, והצעד הזה פגע בבעלות הברית של הצלבנים.

לבנה בלדווין השלישי הוכרז כמלך משותף. כשהוא גדל, הם התווכחו על השלטון. המלכה קיבלה לשלוט בדרום והממלכה חולקה זמנית. בלדווין כבש ערים, אך לבסוף הייתה פיוס.

ב-1161 מליסנדה חלתה בשבץ מוחי. אחותה וטובות עזרו לה עד מותה ב-11 בספטמבר. היא נקברה ליד אמה במנזר. אנשים זכרו אותה כמנהיגה חכמה שתמכה באמנות ובכנסייה.