ממילא היא שכונה בלב ירושלים, בעמק המקשר בין שער יפו לבין העיר החדשה. השכונה הוקמה בסוף המאה ה-19 כשכונת סוחרים ובעלי מלאכה יהודים וערבים, ושימשה כחלק מהמרכז המסחרי של העיר. בין 1948 ל־1967 היתה ממילא קרובה לקו ההפרדה בין ישראל לירדן ונחשבה לשכונת מצוקה. לאחר מלחמת ששת הימים נבחר לפרויקט הריסה ובנייה מחודש שנמשך שנים רבות והיה אחד ממיזמי הבנייה הגדולים והיקרים בעיר.
ממילא שוכנת במורד גיא בן הינום, ליד חומות העיר העתיקה, בין שער יפו לרחוב המלך דוד. שטח המתחם הוא כ־120 דונם. בסביבתה נמצאים אתרים היסטוריים רבים: מגדל דוד, בריכת ממילא, בריכת הסולטן, המתחם הצרפתי והרצף של מבני ציבור, מלונות ומוקדי בילוי.
לפני בניית הפרויקט נערכו חפירות הצלה (חפירות שנעשות כדי לשמור ממצאים לפני בנייה), בראשות רוני רייך בשנים 1989, 1992. ביניהן נחשפו שרידים רבים מתקופות שונות.
נחשפו כתריסר מערות קבורה משפחתיות מהתקופה שבין המאה ה־8 לפנה"ס ועד חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס). בקברים נמצאו כלי חרס, חותמות עבריות, מעט ראשי חצים ושרידים שנשמרו עד התקופות הפרסית והחשמונאית.
נמצאו קברים מיוחדים מימי הבית השני, בהם קברי פיר עם כוכים בתחתיתם, סוג שלא היה מוכר קודם בירושלים.
נמצאו שברי רעפים וסימני לגיון רומאי, ובסמוך לשער יפו נחשף בית מרחץ רומי עם חימום תת-קרקעי של הרצפה, ואמת מים שקישרה את בריכת ממילא לבירה שבאזור הרובע הנוצרי בעיר העתיקה. בנוסף נחשפו שרידי רחוב ביזנטי, חנויות וקברי שוחה ביזנטיים. בקפלה קטנה נמצאו עקבות פרסקו וכתובת יוונית שמצביעים על שימוש נוצרי במקום. חלק מהממצאים יוחסו לקבורת קורבנות הטבח הסאסאני ב־614.
נחשפו פני חומת העיר שנבנו בתקופת השלטון האיובי בתחילת המאה ה־13, וכן עדויות על מהלך היסטורי שבו הורו להרוס ביצורים שנבנו קודם לכן.
הרבה מהממצאים הביזנטיים שמורים מתחת למדרחוב ולכיסויי עפר, אך אינם נגישים לציבור. קטעים מהחומה האיובית נשמרו וניתן לראותם בסמוך לשער יפו.
שמו הערבי של המקום נתפרש בדרכים שונות: "זה שבא מאלוהים" או שיבוש של "מיי מן אללה" שפירושו "מים מאלוהים", בהתייחס לבריכת ממילא שבאתר.
בתקופת שלטון העות'מאנים היה המקום שטח פתוח עם בריכות ועצי זית. בסוף המאה ה־19 נבנתה שכונה סוחרי־מלאכה שלא תוכננה במלואה. בתקופת המנדט הבריטי (1917, 1948) ניסו הבריטים להסדיר תכנון ולשמר את מראה העיר העתיקה. ב־1928 הוקם בממילא "מרכז מסחרי שמאע" שהיה מרכז מסחר מודרני ורחב היקף.
ב־2 בדצמבר 1947 הותקף המרכז המסחרי והוצת חלקו. במלחמת 1948 ננטשה השכונה ושנים רבות נשארה כאזור גבול ועיור פיזי עד 1967. לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט לפתח את המתחם, אך התוכנית לוותה בעימותים משפטיים, דתיים ועסקיים רבים. בשנות ה־70 ו־80 החל תהליך פינוי ותכנון מחדש על ידי חברת "קרתא". היזם הראשוני פרש והזכויות נרכשו על ידי חברת "אלרוב".
הפרויקט חולק לארבעה אזורים: שדרות ומדרחוב מסחרי עם חניון גדול, פארק ושדרה בעמק, אזור מגורים בשם "כפר דוד" ואזור מלונאות לאורך רחוב המלך דוד. העבודות עוכבו פעמים רבות, אך לקראת סוף שנות ה־90 והעשור הראשון של המאה ה־21 נפתחו מלונות, אזורי מגורים, ושדרת אלרוב כמדרחוב וקניון. חלקים נפתחו ב־1997, 1998, והעבודות חודשו במלואן ב־2006. המתחם הושלם רשמית בסביבות 2010.
התוצאה היא שילוב של שמירה ארכאולוגית לצד פיתוח מסחרי, מלונאי ומגורים במרכז העיר, שאפשר חיבור מחודש בין העיר החדשה לעיר העתיקה.
ממילא היא שכונה בלב ירושלים ליד חומות העיר העתיקה ושער יפו. השכונה נבנתה בסוף המאה ה־19 על ידי סוחרים ובעלי מלאכה. בשנות ה־50 וה־60 היא הפכה לאזור גבול ועזובה. אחרי 1967 החל פרויקט גדול להחזיר למקום חיים חדשים.
המקום ליד מגדל דוד וקרוב לבריכת ממילא. יש שם מלונות, חנויות ושביל הליכה שנקרא מדרחוב.
במקום חפרו ארכאולוגים (אנשים שמחפשים חפצים ישנים). הם מצאו קברים עתיקים, כלי חרס, בית מרחץ רומי (מקום רחצה שבו היה דוד חימום מתחת לרצפה) ואמת מים שמחברת בריכות.
נמצאו גם שרידים מימי הביזנטיים, כמו כנסייה קטנה וצילומים על הקיר. בחפירות נמצאו עצמות וקברים שקשורים לאירועים ישנים.
אומרים ששמה של ממילא בערבית קשור למילים שפירושן "מים מאלוהים" או "זה שבא מאלוהים". זה מתייחס לבריכה שבאזור.
לפני כמה דורות זה היה אזור פתוח. אנשים בנו שם חנויות ובתים. אחרי מלחמות ונזקים, המקום שוקם והפך לאזור עם חנויות, בתי קפה, פארק ומלונות. העבודה הגדולה הסתיימה בערך בשנת 2010.
הממילא היום משלב עתיקות ישנות עם מקומות מודרניים להליכה וקניות.
