ממלכת סקוטלנד

ממלכת סקוטלנד (בגאלית: Rìoghachd na h-Alba) הייתה מדינה בצפון אירופה, בחלק הצפוני של האי הבריטי. היא התקיימה כממלכה עצמאית בין 843 ל-1707. ב-1707 הוחל חוק האיחוד שאיחד אותה עם ממלכת אנגליה כממלכת בריטניה הגדולה.

ברוב שנות קיומה של הממלכה שלט מלך יחיד. לעתים היו מספר מלכים בולטים, ולעתים מלך עליון. יורש העצר נקבע לעתים על ידי המלך בעודו בחיים; היורש הזה נקרא טאניסט (tanist), יורש שנבחר על ידי המלך מראש.
הפרלמנט הסקוטי היה הגוף המחוקק. חבריו נקראו לאורך רוב התקופה "שלושת המעמדות": אנשי כנסייה (המעמד הראשון), אצולה (המעמד השני) ונציבים עירוניים (המעמד השלישי). במאה ה-16 שונו סמכויות המעמד השני, ונוצרו מבנים חדשים של נציבים כפריים ופקידים מלכותיים, אך השם "שלושת המעמדות" נשאר.
התיעוד הראשון לפרלמנט מופיע במאה ה-13. אספה מוקדמת ומסמכת התקיימה בקירקליסטון בשנת 1235. האספה האחרונה של הפרלמנט הסקוטי נערכה ב-25 במאי 1707, לפני כניסת חוקי האיחוד לתוקף.

הממלכה אוחדה בערך ב-843 כאשר קנת מק'אלפין הוכר כמלך גם על הפיקטים. בתחילה גבול הממלכה היה צפונית לנהרות הפורת' והקלייד. בהדרגה שודרגו גבולותיה: ב-1018 מלקולם השני הרחיב את הגבול לנהר הטוויד.
ב-1263 נלחמה סקוטלנד בנורווגיה בקרב לרגס על השליטה באיי מערב סקוטלנד. ב-1266 הוכרה שליטת סקוטלנד על האיים בהסכם פרת'.
ב-1295 נחתמה ברית אולד עם צרפת (Auld Alliance) כנגד אנגליה. הברית סיפקה תמיכה הדדית, בעיקר בימים שלאחר פרוץ מלחמת מאה השנים.
ב-1468 קיבלה סקוטלנד את איי אורקני ושטלנד כנדוניה בנישואי המלך ג'יימס השלישי.
בתקופת ג'יימס הרביעי פרחה התרבות; הרנסאנס הגיע לסקוטלנד. הוקמו אוניברסיטאות: סנט אנדרוז (1413), גלאזגו (1450) ואברדין (1494). חוק החינוך של 1496 דרש שילדי האצולה ילמדו לטינית ואז ימשיכו למשפטים או לאמנויות.
במאה ה-16 עברה סקוטלנד רפורמציה פרוטסטנטית, בהשפעת לותר וקלווין. הקתוליות נחלשה, אך נשארה חזקה באזורים ההרריים. הפרלמנט קבע ב-1560 את הפרוטסטנטיות כדת הרשמית.

ב-1603, אחרי מותה של אליזבת ראשונה, עלה ג'יימס השישי של סקוטלנד גם על כס המלוכה האנגלי כג'יימס הראשון. זהו "איחוד הכתרים" (Union of the Crowns), שיתוף מלך, אך שתי מדינות נותרו נפרדות פוליטית.
המאה ה-17 הייתה סוערת: מריבות דתיות והגבלות מלכותיות הובילו לייסוד הברית הלאומית ולמלחמות כגון מלחמות הבישופים והמלחמות השלוש-ממלכתיות. בשנים 1651, 1660 שלט באגעת צבאי אוליבר קרומוול בסקוטלנד. ב-1688 המהפכה המהוללת הדיחה את ג'יימס השביעי, ומרי וויליאם עלו לשלטון. זרם היעקוביטים קיים תמיכה בשיבת בית המלוכה הישן ובשחזור הקתוליות.

במהלך השנים נעשו ניסיונות לאחד חוקית את שתי המדינות (1606, 1667, 1689). כישלון פרויקט דריין (ניסיון הקמת קולוניה בפנמה) השאיר את סקוטלנד במשבר כלכלי. זה תרם לדחף לאיחוד. שני חוקים, אחד באנגליה (1706) ואחד בסקוטלנד (1707), בוטלו את הפרלמנטים הנפרדים ויצרו את ממלכת בריטניה הגדולה, החל מ-1 במאי 1707.

דגל סקוטלנד הוא צלב אנדרו הקדוש, צלב אלכסוני לבן על רקע כחול. דגלי האיחוד שילבו צלבים נוספים כשהממלכות התאחדו. לאחר איחוד עם אירלנד נוספה גם סמליות צלב פטריק, ושם הדגל המאוחד שונה בתרכובת שלו עד 1801.

ממלכת סקוטלנד (שם גאלי: Rìoghachd na h-Alba) הייתה ארץ בצפון האי הבריטי. היא התקיימה בין השנים 843 ל-1707.

בסקוטלנד שלט תמיד מלך. יורש שהמלך בחר מראש נקרא טאניסט (טאניסט, יורש שמגן).
הפרלמנט (פרלמנט, גוף שעושה חוקים) כלל "שלושת המעמדות": כמרים, אצילים ונציגי ערים.
האספה האחרונה של הפרלמנט התקיימה ב-25 במאי 1707.

ב-843 קנת מק'אלפין הפך למלך גם על הפיקטים ואיחד את הארץ. בהדרגה הגבולות הגיעו עד נהר הטוויד.
ב-1263 התנהלה מלחמה עם נורווגיה. ב-1266 נחתם הסכם שהכרה בסקוטלנד על האיים.
בשנת 1295 נוצרה ברית עם צרפת בשם Auld Alliance (ברית, הסכמה לעזרה).
במאה ה-15, 16 נפתחו באוניברסיטאות לימודים: סנט אנדרוז, גלאזגו ואברדין. חוק חינוך מ-1496 דרש שילדי האצולה ילמדו לטינה.
במאה ה-16 הייתה ברפורמציה (רפורמציה, שינוי דתי) והפרוטסטנטים קיבלו שליטה רשמית ב-1560.

ב-1603 עלה ג'יימס השישי של סקוטלנד גם על כס אנגליה. זה נקרא איחוד הכתרים (איחוד, חיבור בין מדינות).
יוזמות לאיחוד חוקי כשלו, וחלום הקולוניה בפנמה נכשל והשאיר קשיים כלכליים.
בסופו של דבר נחקקו שני חוקים ב-1706, 1707. ב-1 במאי 1707 נוצרה ממלכת בריטניה הגדולה.

דגל סקוטלנד הוא צלב אנדרו הקדוש. זהו צלב אלכסוני לבן על רקע כחול.
דגלי איחוד שילבו צלבים נוספים אחרי שהמדינות התאחדו.