ממשלת ישראל החמש עשרה

ממשלת ישראל החמש עשרה, בראשות גולדה מאיר, הושבעה עם הכנסת השביעית ופעלה מ-15 בדצמבר 1969 עד 10 במרץ 1974.

בבחירות של 1969 זכה המערך ב-56 מנדטים (מנדטים = מקומות בכנסת). זה היה פחות מאשר סך המנדטים של המפלגות שהרכיבו אותו בעבר. גולדה מאיר בחרה בממשלת אחדות לאומית והצטרפה אליה גם מפלגת גח"ל בראשות מנחם בגין.

הממשלה נוצרה כממשלת אחדות והייתה יציבה יחסית. הצירוף של גח"ל הגדיל את מספר השרים, אך פרישתם מאוחר יותר הצטמצם מספרם.

ניסיונות מדיניים: במהלך כהונת הממשלה נעשו ניסיונות להגיע להסדר עם מצרים. מזכיר המדינה האמריקני ויליאם רוג'רס קידם יוזמות דיפלומטיות בשיתוף מדינות נוספות.

פנימית: מאיר נתפשה לעתים כשמרנית ולא תמיד קשובה לשכבות מוחלשות. עם זאת הממשלה הרחיבה הוצאות רווחה, הקימה ועדה לטיפול בילדים ובנוער במצוקה והחלה קצבאות אוניברסליות.

נושאים טריטוריאליים: מאיר אמרה "אין עם פלסטיני" (ציטוט מהתקופה) ואישרה הקמת התנחלויות (ישובים שהוקמו בשטחים). ההתנחלות הראשונה באזור חברון הייתה קריית ארבע.

תגובות פוליטיות: בעקבות קבלת עקרונות יוזמת רוג'רס השנייה, שאימצה את קווי ההפניות של החלטת מועצת הביטחון 242 של האו"ם, פרשו שרי גח"ל ב-6 באוגוסט 1970.

אלימות ומבצעי תגמול: בתחילת שנות השבעים פעל אש"ף (ארגון השחרור הפלסטיני) וארגונים נוספים בביצוע פיגועים נגד ישראל ומטרות יהודיות בחו"ל. ב-30 במאי 1972 אירע פיגוע בנמל התעופה בלוד, וב-5 בספטמבר 1972 התרחש הפיגוע באולימפיאדת מינכן שבו נרצחו חברי משלחת ישראל. ישראל הגיבה במתקפות נגד בסיסים באזור, והמוסד (שירות המודיעין של ישראל) ביצע מבצעי ייחוס נגד מעורבים, כולל מבצע שנמשך שנים.

לקראת יום הכיפורים העריכות המודיעין כי הסבירות למלחמה נמוכה. גולדה מאיר עמדה מול החלטה קשה: בתחילה נמנעה מלגייס מילואים כללית ערב החג, על סמך חוות דעת של בכירים, אך לבסוף המילואים נקראו ביום הכיפורים עצמו, שעות לפני פרוץ הלחימה. היא גם סירבה למכה מקדימה מחשש לפגיעה בסיוע בינלאומי.

למרות ההתחלה הקשה, צה"ל הצליח להביס את התקפות מצרים וסוריה ולהתקדם לעומק בשטחי האויב, ולבסוף להגיע לעמדות שחיזקו את עמדות המשא ומתן. המלחמה שימשה קרקע להסכמי קמפ דייוויד, שבמסגרתם נסוגה ישראל מסיני בתמורה להסכם שלום עם מצרים.

לאחר המלחמה נדחו הבחירות לכנסת השמינית והממשלה המשיכה לשמש כממשלת מעבר (ממשלה שממשיכה לכהן אחרי פיזור הכנסת עד הקמת קואליציה חדשה).

הממשלה כללה מפלגות גדולות מהשמאל ומהימין, ולפחות בהתהוותה כללה 24 שרים. בעקבות שינויים באי-שיתוף של גח"ל ובפרישות נוספות מספר השרים השתנה. בסך הכול כיהנו בממשלה 27 שרים במהלך כהונתה, ורבים מהם שירתו גם בממשלה הקודמת, לצד מספר שרים שכיהנו לראשונה בממשלה זו.

בין השרים הבולטים: גולדה מאיר, מנחם בגין, משה דיין, שמעון פרס, עזר ויצמן. חלק מהשרים פרשו במהלך הכהונה, וכמה מונו במקומם שרים חדשים.

היו מספר שינויים בתפקידי השרים לאורך הכהונה, עקב פרישות, מינוים והתפטרויות. הממשלה עברה התאמות במהלך שנות פעילותה.

ממשלת ישראל החמש עשרה הוקמה ב-15 בדצמבר 1969. גולדה מאיר הייתה ראש הממשלה. היא עמדה בראש הממשלה עד 10 במרץ 1974.

המערך קיבל 56 מנדטים (מנדטים = מקומות בכנסת). מאיר צירפה לממשלה גם את מפלגת גח"ל של מנחם בגין.

הממשלה הייתה יציבה יחסית ועבדה כמה שנים. מספר השרים השתנה בשל הצטרפוֹת ופרישות של מפלגות.

ניסו לעשות שיחות שלום עם מצרים בעזרת שר החוץ האמריקאי רוג'רס. מאיר קידמה פרויקטים לשיפור רווחת תושבים בעיירות פיתוח. הממשלה הקימה ועדה לטיפול בילדים ונוער במצוקה.

בשנות ה-70 התחילו להתקיים פיגועים קשים. ב-1972 קרו פיגועים בנמל התעופה בלוד ובאולימפיאדת מינכן. הרבה אנשים נפגעו. המוסד (שירות מודיעין של ישראל) פעל כדי למצוא את המעורבים.

במלחמת יום הכיפורים, שעברה בסוף 1973, המדינה הותקפה בהפתעה. בתחילה היו קשיים וישראל ספגה אבדות. אחרי זמן צה"ל חזר והגן על הארץ והצליח להתקדם. המלחמה הובילה אחר כך לשיחות שלום עם מצרים ולהסכם שבו ישראל חזרה מחצי האי סיני בתמורה לשלום.

לאחר המלחמה נדחו הבחירות והממשלה המשיכה לשמש כממשלת מעבר (ממשלה שנשארת עד שנבחרת חדשה).

בממשלה היו מפלגות שונות מכל קצות הקשת. במהלך הכהונה היו שינויים ותחלופות בין שרים.