ממשלת ישראל השמונה עשרה

ממשלת ישראל השמונה-עשרה, בראשות מנחם בגין, פעלה מ-20 ביוני 1977 עד 5 באוגוסט 1981, בכנסת התשיעית.

לאחר הבחירות נרקמה קואליציה בראשות הליכוד, שהובילה לשינוי פוליטי משמעותי.

בגין הפתיע כשמינה את משה דיין, ממנהיגי מפלגת העבודה, לשר החוץ. נוסף לכך ביקר בגין בארצות הברית כאורחו של הנשיא ג'ימי קרטר, וקשריהם התקרבו. בתחילת כהונתו הוא ספג ביקורת על המלצתו לנשיא להעניק חנינה לבנקאי יהושע בן-ציון.

מדיניות הממשלה שילבה ליברליזם כלכלי, תמיכה בשוק חופשי, יחד עם הבטחות ל"צדק סוציאלי", עזרה לשכבות מוחלשות.

הממשלה קידמה חינוך תיכוני חינם, חוק שאושר ב-1978. הושקעו משאבים בדיור למשפחות שחיו בצפיפות; שיעור משקי הבית שנחשבו מתחת לקו העוני בתחום הדיור ירד משמעותית בשנים שלאחר מכן (מתקופה של כ-30,000 משקי בית לכ-10,000 עד 1983).
יוזמת שיקום השכונות הוצגה במאי 1978 והוגדרה כפרויקט גדול לשדרוג שכונות מצוקה.
ההשקעות הממשלתיות מומנו, בין היתר, בעזרת הגדלת הכמות של הכסף בכלכלה (המכונה "הדפסת כסף"), וזה הגביר את האינפלציה, עליית מחירים רחבה. מנגנון הצמדה של השכר צמצם את הפגיעה בעובדים.
ב-1980 מנהל התקציב שונה: יגאל הורוביץ הנהיג צמצום תקציבי, ואחריו יורם ארידור הנהיג מדיניות של הורדת מכסים במטרה לעודד צריכה.
הקלות מסוימות ביבוא ובקניית מטבע חוץ נועדו לצמצם מעורבות ממשלתית במשק, אך רפורמות קיצוניות בוטאו במידה מוגבלת.

בגין החליט לשים דגש על הסכם שלום עם מצרים. נבנו בסיסים למגעים, אח״כ הגיע בעתירתו של אנואר סאדאת לביקור בישראל בנובמבר 1977, וב-26 במרץ 1979 נחתם הסכם שלום עם מצרים, ההסכם הראשון עם מדינה ערבית.
הממשלה הקימה התנחלויות ביהודה ושומרון, אך עשתה זאת בזהירות כדי לא לפגוע במשא ומתן עם מצרים.
במרץ 1978, אחרי פיגוע שנקרא "אוטובוס הדמים", הורה הממשל לפעול נגד אש"ף בדרום לבנון, וביצע את מבצע ליטני. בסוף כהונת הממשלה, ב-7 ביוני 1981, תקף חיל האוויר את הכור הגרעיני בעיראק (מבצע אופרה).
הממשלה פוזרה לקראת הבחירות לכנסת העשירית.

הקואליציה כללה את הליכוד, המפד"ל ומפלגות נוספות, ובהמשך הצטרפו נציגי ד"ש.

בחניכתה מנתה הממשלה 13 שרים. בהמשך מספר המשרדים עלה עד 19, ואז ירד ל-16 בעקבות התפטרויות. בסך הכל כיהנו בתקופת הממשלה 21 שרים. רק שישה מהם כיהנו בעבר בממשלה, בעוד 15 כיהנו לראשונה.

ממשלת ישראל השמונה-עשרה הונהגה על ידי מנחם בגין. היא פעלה מ-1977 עד 1981.

הליכוד הוביל את הממשלה החדשה.

בגין מינה את משה דיין לשר החוץ. זה הפתיע כי דיין היה מנהיג מפלגת העבודה.
בגין ביקר אצל הנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר ויצר קשרים קרובים.
הוא קיבל ביקורת כשביקש חנינה. חנינה פירושה שלא נותנים עונש לאדם.

הממשלה רצתה לתת גם שוק חופשי וגם עזרה לעניים. שוק חופשי זה פחות חוקים לכלכלה.
בשנת 1978 עבר חוק לחינוך תיכוני חינם. זה עזר לתלמידים.
נבנו דירות ושיפצו שכונות כדי לעזור למשפחות שחיו בצפיפות.
כדי לשלם על זאת מדינת ישראל הדפיסה כסף. זה הגדיל את המחירים (אינפלציה). אינפלציה פירושה שהמחירים עולים.

אנואר סאדאת, נשיא מצרים, ביקר בישראל ב-1977.
ב-1979 נחתם הסכם שלום עם מצרים. הסכם שלום הוא הסכמה להפסיק ריב.
הממשלה הקימה כמה יישובים ביהודה ושומרון, אך עשתה זאת בזהירות.
ב-1978 יצאה פעולה בדרום לבנון אחרי פיגוע באוטובוס. ב-1981 תקף חיל האוויר את כור אטומי בעיראק. כור אטומי הוא מקום שעוסק באנרגיה גרעינית.

הממשלה כללה כמה מפלגות, בראשן הליכוד.

בהתחלה היו 13 שרים. אחר כך המספר עלה עד 19.
בסך הכול כיהנו בממשלה 21 שרים במהלך התקופה.