ממשלת ישראל השמינית

ממשלת ישראל השמינית, בראשות דוד בן-גוריון, כיהנה מ-7 בינואר 1958 עד 17 בדצמבר 1959, במהלך הכנסת השלישית. ב-5 ביולי 1959 הגיש בן-גוריון את התפטרותו לנשיא יצחק בן-צבי. הממשלה המשיכה לכהן כממשלת מעבר (ממשלה זמנית שמנהלת את העניינים עד לבחירות) כשמונה חודשי מעבר, בערך חמשה חודשים לאחר ההגשה.

אחרי התפטרותו מממשלת ישראל השביעית הרכיב בן-גוריון ממשלה חדשה. היא נתמכה על ידי קואליציה (ברית של מפלגות) שכללה בעיקר את מפא"י, המפד"ל, מפ"ם, אחדות העבודה, המפלגה הפרוגרסיבית ומפלגות ערביות. בסך הכל תמכו בה 80 חברי כנסת.

בממשלה כיהנו 16 שרים, כולם המשיכו מתפקידיהם בממשלה הקודמת. במהלך הכהונה פרשו שני שרים מהמפלגה הדתית המפד"ל, ונותר שר נוסף שנוסף: יעקב משה טולידאנו.

שר הפנים ישראל בר-יהודה הוציא הוראה לרשום בתעודת זהות כ"יהודי" כל מי שהצהיר על יהדותו, ללא התייחסות הלכתית. בתגובה פרשה המפד"ל מהממשלה ב-1 ביולי 1958. מפ"ם ואחדות העבודה התרסו נגד התקרבות של בן-גוריון למדינות אירופה, במיוחד גרמניה. כאשר נודע ביוני 1959 על עסקת מכירת נשק לגרמניה המערבית, שרי המפלגות הללו התנגדו וטענו שלא ידעו על העסקה. בדיון בכנסת בראשית יולי הם הצביעו נגד החלטת הממשלה. בן-גוריון דרש שיתפטרו; כשהם לא עשו זאת, הוא עצמו התפטר מתפקידו. הנשיא הטיל עליו להקים ממשלה חדשה, אך בן-גוריון הודיע שלא עלה בידו להקים אחת. מאמצי מפא"י לזכור את הבחירות לספטמבר נכשלו והממשלה המשיכה בתפקידה כממשלת מעבר עד הבחירות.

ממשלת ישראל השמינית הונהגה על ידי דוד בן-גוריון. היא עבדה מ-7 בינואר 1958 עד 17 בדצמבר 1959. ב-5 ביולי 1959 בן-גוריון הודיע לנשיא יצחק בן-צבי שהוא מתפטר. ההתפטרות פירושה שהוא עוזב את התפקיד.

הממשלה נבנתה מתאחדות של כמה מפלגות. זו נקראת קואליציה. הקואליציה כללה בעיקר את מפא"י, המפד"ל ומפ"ם. כ-80 נבחרי עם תמכו בה.

שר הפנים הוציא הוראה לרשום אנשים כ"יהודים" בתעודה בלי בדיקה דתית. בעקבות זאת המפד"ל עזבה את הממשלה ב-1 ביולי 1958. אחר כך נודע על עסקת נשק עם גרמניה. חלק מהמשרדים התנגדו ולא ידעו עליה. כשלא הסכימו, בן-גוריון ביקש שיתפטרו. הם לא עשו זאת, והוא התפטר במקום. הממשלה המשיכה לעבוד באופן זמני עד הבחירות הבאות.