ממשלת ישראל התשע עשרה

ממשלת ישראל התשע עשרה הושבעה ב-5 באוגוסט 1981. היא נוהלה על ידי מנחם בגין. הממשלה המשיכה מדיניות כלכלית ליברלית, כלומר עם פחות התערבות ממשלתית בכלכלה. היא המשיכה גם בתהליך השלום עם מצרים.

הקואליציה הייתה צרה ומבוססת על רוב של 61 ח"כים (נבחרים בכנסת). ביולי 1982 הצטרפה אליה סיעת התחיה, והקואליציה גדלה ל‑66 ח"כים. באותו חודש גם הצטרפה סיעת "התנועה להתחדשות ציונית חברתית" ונציגה מרדכי בן-פורת מונה לשר בלי תיק.

הבחירות לכנסת העשירית סימנו המשך של שינוי פוליטי שהחל ב־1977. נוצר תיקו מתמשך בין גושים שונים: שמאל-מרכז מול ימין-דתיים. מאז 1977 התרחשו אירועים חשובים שהשפיעו על הפוליטיקה, כמו המעבר לכלכלה ליברלית, הסכם השלום עם מצרים, המהפכה באיראן ואירועים בטווח הבינלאומי.

השדה הפוליטי השתנה בגלל שינויי כלכלה, חילוקי דעות בתוך מפלגות דתיות ועליית מפלגות חדשות. הופיעו גם "מפלגות מצב רוח", מפלגות קצרות־טווח שנכנסו לכנסת לפי מצב הרוח הציבורי.

הליכוד ניצח בהפרש קטן והנשיא הפקיד את הרכבת הממשלה בידיו של בגין. הממשלה הוקמה עם רוב דחוק של 61 ח"כים. במהלך כהונתה נוספו לה סיעות והגדילו את מספר החברים והתפקידים בממשלה.

אחד המהלכים הבולטים היה החלת החוק הישראלי על רמת הגולן. החלטה זו עוררה תגובות חריפות מחו"ל, והאומות המאוחדות קראו לבטל אותה. ארצות הברית אף הגבילה חלק מההתחייבויות כלפי ישראל כתגובה.

הממשלה המשיכה בתהליך השלום עם מצרים. המציאות הביטחונית בדרום הגיעה להתלקחות: התקפות מצד דרום לבנון הובילו לפלישה ישראלית בלב קיץ 1982, במבצע שלום הגליל, שהפך למלחמת לבנון הראשונה. בעקבות המלחמה התפטר שר הביטחון אריאל שרון; בגין נטל זמנית את התיק ואחר כך מונה משה ארנס. יצחק שמיר שימש כשר החוץ.

המדיניות הכלכלית הקודמת נמשכה. שר האוצר יורם ארידור ניסה לייצב את המשק. האינפלציה המשיכה לעלות והפכה לתלת־ספרתית, מצב קשה שמשפיע על יוקר המחיה.

ממשלת רוב דחוק ואופוזיציה חזקה גרמו להתנגדות ציבורית ופוליטית רבה. בתחילה הייתה תמיכה רחבה בפלישה ללבנון, אבל לאחר שהמבצע התרחב התמיכה נשברה. בסופו של דבר הלחץ הציבורי והפוליטי הובילו לשינויים במדיניות ולנסיגה חלקית שנים מאוחר יותר.

ב-28 באוגוסט 1983 מנחם בגין הודיע בישיבת ממשלה "איני יכול עוד" והתפטר. בגין מעולם לא נתן הסבר מוחלט להתפטרותו, והועלו השערות שונות: מותו של אשתו עליזה, המשבר בלבנון, המצב הכלכלי והסיבה הרשמית, בעיות בריאות. הממשלה חדלה לפעול בסוף כהונתה כאשר הממשלה העשרים בראשות יצחק שמיר הושבעה ב-10 באוקטובר 1983.

הקואליציה כללה מספר מפלגות שונות. המספרים והחברויות השתנו במהלך הכהונה לפי הצטרפויות ודחיות של סיעות.

בעת ההשבעה היו 17 שרים. שבוע לאחר מכן עלה המספר ל-18. לאחר הצטרפות סיעות נוספות הגיע המספר עד 20 שרים. בסך הכל כיהנו 23 אנשים בממשלה זו. 14 מהם כיהנו בממשלות קודמות ו-9 כיהנו לראשונה.

היו חילופים ותקלות בתפקידים לאורך הכהונה. חלק מהשרים נפטרו או פרשו, וחלקם הוחלפו מסיבות פוליטיות או אישיות.

הממשלה כיהנה מ-5 באוגוסט 1981. מנחם בגין היה ראש הממשלה.

הממשלה החזיקה ברוב קטן בכנסת, 61 מתוך 120 נבחרים. מאוחר יותר הצטרפו לה עוד חברים.

הבחירות הראו מחלוקת בין שמאל וימין. דברים גדולים בעולם השפיעו על זה.

שינויים כלכליים ונסיבות בין-לאומיות שינו את הפוליטיקה בישראל.

הליכוד ניצח במעט. בגין הרכיב ממשלה עם רוב קטן. קבוצות נוספות הצטרפו אחר כך.

הממשלה אישרה החלת חקיקה על רמת הגולן. זה עורר באו"ם ובמדינות אחרות ביקורת.

הממשלה המשיכה בעבודה על ההסכם עם מצרים. בגלל התקפות מדרום לבנון יצא צה"ל לפעולה בלבנון ב-1982. הפעולה הפכה למלחמה שנקראה מלחמת לבנון הראשונה. אחרי זה שר הביטחון אריאל שרון התפטר.

הממשלה המשיכה מדיניות כלכלית של שוק חופשי. המחירים עלו הרבה, והמשק התקשה.

הממשלה עמדה מול ביקורת רבה. בתחילה רוב העם תמך בפעולה בלבנון. אחר כך רבים התנגדו לה.

ב-28 באוגוסט 1983 מנחם בגין הודיע "איני יכול עוד" והתפטר. הממשלה חדלה עם השבעת הממשלה הבאה באוקטובר 1983.

הקואליציה כללה כמה מפלגות. מספר השרים השתנה במהלך הזמן.

בהשבעה היו 17 שרים. אחר כך התווספו עוד שרים. בסך הכל כיהנו 23 אנשים בממשלה.

במהלך הכהונה היו שינויים בתפקידים ובשרים.