מן

מן הוא מזון שירד מהשמים בהלוך בני ישראל מהמצרים אל ארץ ישראל.
היא החלה לרדת כחודש אחרי היציאה, ביום ט"ז באייר, ויש מקורות שמציינים אפשרות אחרת.
המן המשיך לרדת במשך כארבעים שנה, עד לפני כניסת העם לארץ.

השם מן נלקח מכך שבני ישראל לא ידעו מהו, ולכן קראו לו פשוט "מן".
פרשנים הציעו פירושים שונים: "מה הוא?", "מאין הוא?", "מין" (סוג של מזון), "מנה" (מנת מזון), או "מתנה" מהשמים.

התיאור בתורה אומר שהמן היה דמוי זרע לבן ודק, טעמו כצפיחית בדבש או כטעם שמן.
הוא ירד בכל בוקר, בין שתי שכבות של טל (טל = לחות הלילה), ונלקט מוקדם בבוקר.
ביום שישי ירדה מנה כפולה כדי להספיק גם לשבת.
מן שלא לוקט נמס בקרני השמש, והוא טוחן ובושל לעוגות.

הם הורו ללקט מנה לכל יום, אך כמה אנשים אגפו כמויות והמן התקלקל והיה בו תולעים.
חלק לא יצאו ללקוט בשבת, כי לא ירד אז מן חדש.
בשל המחסור במגוון, בני ישראל ביקרו את המן ובכך גרמו לשליחת שלווים (עופות) כדי לאזן.
המן סימל את התלות של העם באל ובוחן את צייתנותם לפקודות ליקוט.
משה הורה לשים צנצנת עם מן לפני ארון הברית, כתזכורת לנס.

מקור עתיק בתהלים מציין שהמן הוא גם "לחם האבירים", מזון המלאכים.
גישות מודרניות מציעות שמסורת עתיקה תיארה מזון שמוכר כבר בשמיים, וכך אין צורך לראות בו חומר חדש לחלוטין.

חוקרים והיסטוריונים הציעו זהויות שונות למן: שתיל מסוים (אשל סיני) שמפריש נוזל מתקתק, הפרשות של כנימות שקוראים להן טל דבש, סוגי קקטוסים ועוד.
עדויות היסטוריות מתארות מבחר של מוצרים דומים שנקטפו באזור סיני.

אחרי אכילת המן נשאלה שאלה הלכתית: איזו ברכה מברכים עליו?
היו דעות שונות אצל חכמים: יש שסברו שאין לברך, ויש שאמרו לברך "המוציא לחם מן השמים" או אחרת.
חלק מהפרשנים חלקו את העם לשלוש קבוצות, לפי מידת החוויה שלהם מן המנה.

מן היה אוכל שנפל מהשמים לבני ישראל בהלכם מהמצרים.
זה התחיל כחודש אחרי היציאה והמשיך כארבעים שנה.

קראו לו מן כי לא ידעו מה זה בדיוק.
חלק אמרו שזה שאלה: "מה זה?" או "מאיפה זה?".

המן נראה כמו גרעין לבן ודק.
הוא טעם כמו דבש או שמן.
הוא ירד כל בוקר בין שכבות טל.
ביום שישי ירדו שתי מנות לשבת.
אם השמש חיממה אותו, הוא נמס.
אנשים טחנו ובשלו אותו לעוגות.

הם הורו לקוט כל יום מנה אחת.
מישהו שאגר המון מצא שהוא התקלקל והיו בו תולעים.
חלק לא מצאו מן בשבת כי לא ירד אז.
עם הזמן הם הרגישו שהם רוצים אוכל אחר, וה' הביא גם שלווים (עופות).
משה והימים שמרו צנצנת עם מן ליד הארון כתזכורת.

אנשים בהיסטוריה חשבו שהמן יכול להיות מיץ של עץ מסוים.
אחרים חשבו שזה דבש שמפרישות חרקים או חלקים של צמחים.

חכמים דנו איזו ברכה אמורים לומר על המן.
היו דעות שונות: חלק אמרו שלא מברכים, וחלק אמרו לברך ברכה של לחם.