מנגן

מַנְגָן (Manganese) הוא יסוד כימי שסמלו Mn ומספרו האטומי 25. זהו גם מינרל קורט, מינרל שהגוף צריך בכמות קטנה.

מנגן הוא מתכת אפורה-לבנה, קשה ושבירה. היא קשה להתכה ומתחמצנת בקלות; חמצון הוא תהליך שבו החומר משנה עמדת האלקטרונים שלו. המתכת הופכת לפרומגנטית, כלומר ניתנת למגנטיזציה ולהתחברות למגנט, רק אחרי טיפול מיוחד. הדרגות העיקריות של חמצון הן 2+, 3+, 4+, 6+ ו-7+. צורה דו-ערכית (Mn2+) יכולה להחליף לעיתים מגנזיום דו-ערכי במערכות ביולוגיות, כלומר לקחת את מקומו בתגובות בגוף.

מנגן חשוב בסגסוגות. הוא משולב עם אלומיניום ובאמצעותו מייצרים בין השאר סוגים זולים יותר של פלדת אל-חלד. שימשו בו גם בציורים ובזכוכית מאז העת העתיקה.

מצבעים ותרכובות מנגן שימשו לציור זכוכית כבר בעת העתיקה. בשנת 1774 יוהאן גוטליב גאהן זיהה את המנגן ובודד אותו ממנגן דו-חמצני. עד אמצע המאה ה-18 השתמשו במנגן דו-חמצני בתהליכי ייצור של כלור. בשנת 1816 הבחינו שהוספת מנגן לברזל מקשיחה את המתכת, וממצא זה הוביל למחקר על ייצור פלדה במאה ה-19. בשנת 1837 נצפה כי חשיפה ממושכת למנגן יכולה לגרום לתסמינים דומים לפרקינסון. בתחילת 2024 גילו צוות חוקרים שמצבורי מנגן בריכוזים גבוהים נמצאו במכתש גייל על מאדים, תגלית שהפתיעה את המדענים, ונתונים אלה נאספו על ידי הרובר 'קיוריוסיטי'.

מנגן חיוני לחיים בכמויות מזעריות והוא משתתף בתהליכים ביוכימיים רבים.

מנגן רעיל. שאיפה של אבק או אדי מנגן מסוכנת גם ברמות נמוכות. תמיסת פרמנגנט חומצית היא מחמצנת מאוד; היא תחמצן כל חומר אורגני שיתקרב אליה. מחקר מ-2005 הראה קשר בין שאיפת מנגן לבעיות במערכת העצבים המרכזית בעכברים.

בסלעים באזורי סיני ואילת נראים דפוסים הנקראים 'פרחי מנגן' (Manganese dendrite). נוסעים מימי הביניים ראו דפוסים אלה וקשרו אותם לסיפור ה'סנה הבוער'. באוטוביוגרפיה של שלמה מימון מופיע תיאור קצר של אבנים אלה והקשר המסורתי אליהן.

מנגן הוא יסוד כימי. הסימול שלו הוא Mn. המספר האטומי שלו הוא 25. הגוף צריך מעט מנגן.

מנגן היא מתכת אפורה-לבנה. היא קשה ושבירה. היא נוטה להתחמצן, כלומר להשתנות כשמגיעה אוויר וחמצן. לפעמים אפשר לגרום לה להיות מגנטית אחרי טיפול.

משתמשים במנגן בסגסוגות עם אלומיניום. הוא עוזר להכין סוגים של פלדת אל-חלד. בעבר השתמשו בו גם לצבעים ולזכוכית.

האנשים הקדמונים ידעו להשתמש בתרכובות מנגן לצבעים. בשנת 1774 גאהן זיהה את המנגן. גילויים מאוחרים הראו שמוסיפים אותו לברזל כדי להקשיח אותו. ב-1837 ראו שחשיפה ממושכת עלולה להזיק לבריאות. בשנת 2024 מצא רובר קיורוסיטי ריכוזי מנגן גבוהים במכתש גייל על מאדים. זה הפתיע את המדענים.

המנגן חשוב ליצורים חיים בכמויות קטנות. צורה אחת שלו (Mn2+) יכולה להחליף יסוד אחר בשם מגנזיום בתהליכים בגוף.

מנגן יכול להיות רעיל אם נושמים אותו. תמיסת פרמנגנט חומצית תחמצן ותשפיע על חומרים אורגניים. מחקר בעכברים מצא בעיות במוח אחרי שאיפת מנגן.

בכמה סלעים נראים כתמי מנגן שדומים לפרח או לשרך. אנשים קדמונים קראו להם 'פרחי מנגן' וקשרו אותם לסיפור ה'סנה הבוער'.