מנחם זמבה

מנחם זמבה נולד ב־1883 בפראגה, פרוור של ורשה על נהר הוויסלה. משפחתו הייתה מחסידי גור והיה לו זיכרון חזק ותפיסה מבריקה. אביו נפטר כשהיה ילד, והוא גדל אצל סבו שהקריב למורשת החסידות.

בגיל 18 נשא לאשה את מינדל, ובמשך שנים המשיך ללמוד תורה למרות שהיה ממונן על ידי חותנו. פרסם ספרי שו"ת ומאמרים תורניים, בין השאר "זרע אברהם" ו"תוצאות חיים". ביתו בפראגה שימש מרכז לימוד לתלמידים וחכמים. שמר על יחסים מיוחדים עם אדמו"ר מגור והקדיש גם ספר לזכר בנו של האדמו"ר.

נבחר לעמדות בכירות בתנועת אגודת ישראל ובוועדות רבנים בוורשה. בשנת 1935 הצטרף לועד הרבנים של העיר. הוא התנגד לחלוקה מדינית של ארץ ישראל וביקש בעבר סיוע לקבלת אשרת עליה לארץ, אך בקשתו נדחתה.

בשנת 1939 כשכיבשו הנאצים את ורשה נדרשה הקמת מועצת זקנים (יודנראט). זמבה שהציע לעמוד בראש המועצה נמנע מלעשות זאת על ידי חבריו. ניסה להימלט בתחילת המלחמה אך נתקע בגלל שיבוש בכרטיסי ויזה.

בהיערכות לגטו עבר לשם עם משפחתו ועבד בבית חרושת. בגטו המשיך ללמד ולשמור מניין. בתקופת המצור חיבר תפילות ותשא פעל בענייני קידוש השם (הגנה על כבוד הדת במצבים מסוכנים). יש עדויות שהוא תמך בעמידה ובמאבק נגד הגרמנים, ואף תרם לכספי הוועד להגנה בגטו.

לקראת חיסול הגטו ארגן אפיית מצות קטנות לשמירה בחג הפסח. במהלך דיכוי מרד גטו ורשה ב־24 באפריל 1943 ביתו עלה באש והוא נהרג מיידים. משפחתו נרצחה לאחר מכן.

בשנת 1958 נמצאה קבורתו הטרמית באזור הגטו. עצמותיו הועלו לישראל ונטמנו בהר המנוחות בירושלים בלוויה שהשתתפו בה רבנים ואדמו"ר מגור. הכנסת קיימה טקס זיכרון. על שמו נקראות רחובות בבני ברק ובנתניה.

יש עדויות ממקורות בגטו שהוא תמך בהתקוממות מזוינת ונאם בעד התנגדות מעשית לגרמנים. כמה עדים סיפרו שהוא עודד לא להיכנע מרצון לגרמנים ועזר למי שיכול להימלט.

היה נשוי למינדל צדרבוים והיו להם ילדים. חלקם נרצחו בגטו; היו גם שתי בנות צעירות שלא נישאו.

כתב חידושים רבים. רוב כתביו בשרשור כתבי־יד נעלמו בשואה, כולל חיבור גדול על "היד החזקה" לרמב"ם שנאמד בכ־1,000 עמודים. נשארו רק ספרים ומאמרים שהודפסו עוד בחייו.

מנחם זמבה נולד ב־1883 בפרוור של ורשה. משפחתו הייתה מחסידי גור. אביו נפטר כשהיה קטן. סבו טיפל בו.

הוא למד תורה וכתב ספרים. אחד מהם נקרא "זרע אברהם". ביתו היה מקום שבו תלמידים למדו.

היה חלק ממנהיגות דתית בוורשה. נסה לעלות לארץ ישראל אך בקשתו נדחתה.

כשפרצה המלחמה רוכזו יהודים בגטו ורשה. זמבה עבר עם משפחתו לגטו. שם המשיך ללמוד וללמד.

היו עדויות שהוא תמך בעמידה נגד הרעים. לפני הפסח ארגן מצות קטנות שניתן היה לשאת בכיס.

בי"ט בניסן 1943, בזמן כיבוש הגטו, ביתו עלה באש והוא נהרג. אחרי המלחמה נמצאה קבורתו. בשנת 1958 הועלו עצמותיו לישראל וקברו בהר המנוחות.

כתב הרבה חידושים ותשובות. רוב כתביו האלו אבדו בשואה. נשארו רק כמה ספרים שיצאו לאור בחייו.