מניפור

מניפור (בהינדי: मणिपुर) היא מדינה בצפון־מזרח הודו. היא גובלת בנאגאלנד בצפון, באסאם במערב, במיזוראם בדרום ובמיאנמר במזרח.

הקבוצה האתנית העיקרית היא המאיטי. שפתם, מניפורית (מאיטילון), משמשת לינגואה פרנקה, שפה משותפת לתקשורת בין קבוצות שונות, ומוכרת רשמית מאז 1992. קבוצות חשובות נוספות הן קוקי־צ'ין ושבטי נאגה בצפון. מניפור היא גם מולדת משחק הפולו ומקורה של ריקוד הראסלילה, המוקדש לעתים לדמות קרישנה.

השטח הכולל של מניפור הוא כ‑22,347 קמ"ר.

מאיתי מאמינים שמוצא בית המלוכה קשור לטאנג־שאנג, מנהיג שיינה שנטען כי חי לפני כ‑3,500 שנים. לפי המסורת, אציל סיני הקים ממלכה באזור כבר ב‑1379 לפני הספירה.

התיעוד הכתוב מתחיל בגלגול של 76 מלכים מהשנה 33 לספירה. כמה רשומות מוקדמות נראות מוזרות, למשל שלטונות ארוכים מאוד.

החל מהמאה ה‑13 יש קישורים עם ממלכת אחום, וממנה הגיע ההינדואיזם. ב‑1717 ההינדואיזם הוכר כדת הממלכה, בעיקר בעמק אימפאל.

קשר עם חברת הודו המזרחית החל ב‑1764. בשנים 1819, 1826 הבורמים השתלטו על חלקים מהאזור, מה שהוביל במלחמה האנגלו‑בורמית של 1824 לערבוב כוחות מקומי ובריטי. באמנת ינדאבו (1826) נשמר מעמד המלך, אך השליטה הבריטית התגברה עם השנים.

ב‑1891 פרץ מרד מאיתי שנכבש במהירות והביא להגברת השליטה הבריטית. בסוף המאה ה‑19 הגיעו מיסיונרים בפטיסטים והמרו דת של חלק מאנשי ההרים לנצרות. זאת לא השפיעה הרבה על עמק אימפאל.

ב‑1904 פרצה "מלחמת הנשים הראשונה" כמחאה על גיוס כפוי של גברים לעבודות סלילה ובניה. גילויי מחאה נוספים התרחשו במלחמות ראשונות של המאה ה‑20, ובמאה ה‑20 המאוחרת התפתחו תנועות דתיות ומחאות אזרחיות שהובילו גם לעימותים אלימים.

במהלך מלחמת העולם השנייה נסלל כביש אסטרטגי למיאנמר. ב‑1944 התקיים מערכה קשה באזור אימפאל וקוהימה, שבה נכבשה דרום־מזרח אסיה לחלק מהמאמצים של בעלות הברית.

ב‑26 ביולי 1947 הונהגה חוקה חדשה בממלכה, שקבעה זכויות בסיסיות ושימשה את המהראג'ה כראש מדינה חוקתי. ב‑1948 המהראג'ה הצטרף לאיחוד הודו, והממלכה הוסבה לחלק מאסאם.

ב־1972 קיבלה מניפור מעמד מדינה בתוך הודו. השפה המניפורית הוכרה רשמית. שתי בעיות מרכזיות נשארו: מעבר מסחרי ורשת הברחות בכביש הטידים, וכן האוכלוסייה הנאגית בצפון שרצתה קשרים חזקים יותר עם נאגאלנד. משך שנים פעלו קבוצות מחתרתיות ועימותים אלימים, ביניהם מלחמת קוקי‑נאגה שהחלה ב‑1992 ונמשכה שנים.

בעשור השני של המאה ה‑21 המצב התייצב במידה מסוימת. גם דרישות הוויזה המיוחדת לאזור הוקלו לאחר תקופה ארוכה של הגבלות.

התמ"ג של מניפור עמד ב‑2012 על כ‑1.6 מיליארד דולר. הכלכלה מבוססת בעיקר על חקלאות. תוצרת בולטת כוללת לימון, אננס, תפוז, פפאיה, פסיפלורה, אפרסק, אגס, קשיו וליצ'י. המדינה חשובה גם בייצור במבוק, עם כ‑3,000 קמ"ר של יערות במבוק.

מיקומה לצד מיאנמר תומך בסחר גבול, אך מצב הכבישים משפיע על המסחר. יש תוכניות לחבר את מניפור לרשת תחבורה אזורית שתחבר את הודו למדינות דרום‑מזרח אסיה.

נמל התעופה הבינלאומי ביר‑טיקנדרג'יט בעמק אימפאל מקשר לערים מרכזיות בהודו ולמנדליי במיאנמר. באוצר הכבישים יש כ‑7,170 ק"מ שמקשרים ערים וכפרים במדינה.

אוכלוסיית מניפור מונה כ‑2,721,756 בני אדם. כ‑58.9% חיים בעמק אימפאל, וכ‑41.1% מתגוררים באזורים ההרריים.

רוב התושבים שייכים לשבטים רבים, מה שמביא לריבוי שפות. השפה הרשמית היא אנגלית. ההינדואיזם נפוץ במיוחד בעמק אימפאל וכ‑41% מהאוכלוסייה מזדהים כמאמיני הינדואיזם. שיעור דומה של התושבים הם נוצרים, בעיקר באזורים ההרריים, תוצאה של פעילות מיסיונרית במאה ה‑19 והקמת מוסדות חינוך נוצריים במאה ה‑20.

מניפור היא מדינה בצפון‑מזרח הודו. היא גובלת במיאנמר ושכנות הודיות.

הקבוצה הגדולה היא המאיתי. שפתם נקראת מניפורית (מאיטילון). שפה זו משמשת כמו שפה משותפת לתקשורת בין קבוצות.

מניפור היא המקום שבו נוצר המשחק פולו. שם גם התפתח ריקוד ראסלילה, ריקוד מסורתי שמספר על דמויות מהמיתוס.

לפי המסורת, שושלת המלוכה קשורה לדמות בשם טאנג‑שאנג לפני אלפי שנים.

התיעוד הכתוב מתחיל מהשנה 33 לספירה. במהלך ההיסטוריה הגיעו השפעות מהקבוצות השכנות. ההינדואיזם הפך לדת חשובה בעמק אימפאל ב‑1717.

הבריטים נכנסו לאזור במאה ה‑18. ב‑1891 היה מרד מקומי שהובס והשליטה הבריטית התחזקה. במאות ה‑20 היו מחאות מקומיות, כמו "מלחמת הנשים" ב‑1904.

בזמן מלחמת העולם השנייה מניפור הייתה נקודה אסטרטגית. היו קרבות באזור אימפאל וקוהימה.

בשנת 1947 ניתנה חוקה בממלכה. ב‑1948 מניפור הצטרפה להודו. ב‑1972 היא קיבלה מעמד של מדינה בתוך הודו.

מאז יש קונפליקטים בין קבוצות שונות, ובתקופות מסוימות היו עימותים קשים. בעשור השני של המאה ה‑21 המצב נרגע יחסית.

כלכלת מניפור מבוססת על חקלאות. מגדלים פירות כמו אננס, ליצ'י, ואפרסקים. יש גם יערות במבוק גדולים.

מיקום המדינה ליד הגבול עוזר לסחר עם מיאנמר. הכבישים לפעמים לא בנויים היטב.

הנמל התעופה ביר‑טיקנדרג'יט בעמק אימפאל מקשר לערים גדולות בהודו ולמנדליי במיאנמר. יש כ‑7,170 ק"מ כבישים במחוז.

אוכלוסיית מניפור היא כ‑2.7 מיליון תושבים. רובם חיים בעמק אימפאל או בכפרים ההרריים.

הדתות העיקריות הן הינדואיזם ונצרות. במקום יש הרבה שבטים ושפות שונות.