הטמפלרים (שמותם הרשמי: החיילים-החברים העניים של המשיח ושל מקדש שלמה; בלטינית: Pauperes commilitones Christi Templique Salomonici) היו מסדר צבאי נוצרי של אבירים-נזירים. המסדר נוסד סביב שנת 1118 ופעל בעיקר בתקופת מסעי הצלב. תפקידו המרכזי היה להגן על עולי רגל (צליינים, אנשים שבאו לבקר מקומות קדושים) ועל ממלכת ירושלים. לצד המשימה הצבאית הם בנו רשת סניפים באירופה שסיפקה גם שירותי מעבר כספים בטוח, מעין בנקאות ראשונית.
המייסדים המרכזיים היו אבירים מפרובנס ובורגון, בראשם איג דה פיין וגודפריד דה סנט אומר. בתחילה היו כמה אבירים בודדים ששמרו על דרכי הצליינים ומצאו את מגוריהם במסגד אל־אקצא, שלדעתם היה שריד למקדש שלמה. כדי להכשירם כנזירים-לוחמים ניסח ברנאר מקלרבו תקנון שמצדיק לחימה על רקע דתי ומשלב חיי נזירות עם שירות צבאי. החלטות כנסייתיות חשובות קיבעו את מעמדם: בוועידת טרויש (Troyes) ב־1129 אושר התקנון, וב־1139 קיבלו עצמאות ישירה מהאפיפיור.
התקנון של המסדר שילב כללים נזיריים (חיים משותפים, לבוש דתי, צניעות) עם התארגנות צבאית (אימונים, אספקה). לצד הדגש על ענווה והגבלת רכוש הותר להם להחזיק רכוש ולנהל אחוזות כשנדרש. בין הנהלים היו לבוש לבן עם צלב אדום, אכילה משותפת, ציות למאסטר (מגיסטר, מנהיג המסדר) וכללים משמעתיים ברורים.
בראש המסדר עמד המאסטר (מגיסטר). לצדו היו מרשל (מפקד צבאי) וסנשל (יד ימינו). המסדר חולק למחוזות, וכל מחוז נוהל על ידי פקיד בוגר. בסניפים המקומיים (קומנדריות) ישבו מנהל, כנסייה ובית מגורים.
הטמפלרים קיבלו תרומות נדבות ורכוש רב מאירופה. הם הקימו קומנדריות ששימשו כמקורות הכנסה, והחלו לתת שירותי הפקדת כספים למשוטטים ולצליינים, צורת בנקאות מוקדמת שהקנתה להם הכנסות וחשיפה פיננסית רחבה.
ככוח לוחם מאורגן ומשמיע הם הבטיחו ליווי לשיירות צליינים, בנו מבצרים ומרכזי אספקה, והשתתפו בכיבושים כגון אשקלון, ארסוף וקרבות נוספים. שיטות הלחימה שלהם נשענו על משמעת גבוהה, תקיפות פרשים ותפקוד כיחידת עלית בצבא הצלבני. תבוסת הצלבנים בקרב קרני חיטין (1187) פגעה קשות בנוכחותם בארץ, אך הם המשיכו לפעול במקומות אחרים, כולל ספרד ופורטוגל.
הפסדים בארץ הקודש הגבירו את הצורך במימון מהסניפים האירופיים. במהלך המאה ה־13 המסדר צבר עושר והשפעה. קשרים פוליטיים וכלכליים אלה עוררו קנאה; במיוחד בולט מלך צרפת פיליפ הרביעי, שב־1307 הורה על מעצרים המוניים בצרפת. הוא הטיל עליהם האשמות קשות (כפירה, מעשים בלתי מוסריים ועוד). הטמפלרים נעצרו, עונו והושפעו משפטית. בשנים שאחר כך הוצאו להורג כמה מנהיגים מסדריים, וב־1312 הורה האפיפיור על פירוק המסדר והעברתם של נכסיהם בהדרגה להוספיטלרים (מסדר אחר). ראש המסדר ז'אק דה מולה הוצא להורג ב־1314.
שמו של המסדר זכה לאגדה רבה: סיפורי כבוד ושרידים קדושים (כמו הגביע הקדוש), תאוריות קשר ואגדות סביב יום שישי ה־13. הטמפלרים נכנסו גם לתרבות הפופולרית בעידן המודרני, בספרים, סרטים ומשחקי וידאו.
המסדר היה שילוב של מִשמעת דתית וחזון צבאי. גדל לעוצמה כלכלית וצבאית, אך גם ספג משברים פוליטיים וחוקיים שהובילו לפירוקו.
הטמפלרים היו קבוצה של אבירים ונזירים נוצרים. הם התחילו סביב שנת 1118. תפקידם העיקרי היה לשמור על צליינים. צליין זה אדם שמבקר במקום קדוש.
הם גרו ליד מסגד אל־אקצא וראו בו שריד למקדש שלמה. לכן קראו לעצמם טמפלרים (כינוי למקדש).
הטמפלרים לבשו גלימות לבנות עם צלב אדום. הם שילבו חיי נזירות עם תרגול ללחימה. היו להם כללים נוקשים: חיים משותפים, ציות למנהיג, ואיסורים על חטיפים מיותרים.
הטמפלרים קיבלו הרבה תרומות. הם בנו סניפים בכפרים ובערים. שם שמרו כסף עבור צליינים. כך הצליחו לעזור למי נוסע בדרכים מסוכנות.
הם ליוו שיירות, בנו מצודות ונלחמו בקרבות. אחרי כשלון בקרב קרני חיטין (1187) המצב בארץ השתנה, והרבה טמפלרים נפגעו.
ב־1307 מלך צרפת פיליפ הורה לעצור את הטמפלרים בצרפת. הוא האשים אותם בעבירות קשות. חלקם עונו וחלקם הוצאו להורג. ב־1312 האפיפיור ביטל את המסדר.
מספרים שאולי מצאו חפצים קדושים. יש הרבה אגדות על אוצרות וקללות. היום שומעים עליהם בספרים, סרטים ומשחקים.
כך נזכור את הטמפלרים: אבירים ונזירים שהגנו על נוסעים, הביאו עושר, והפכו לסיפור גדול בהיסטוריה.
תגובות גולשים