"מסלול המשרות" (בלטינית: cursus honorum, כלומר סדר המשרות הציבוריות) היה הסדר הרשמי של משרות פוליטיות ורבות-פנים ברומא בתקופת הרפובליקה ובהמשך גם בתקופת האימפריה. המשרות כללו תפקידים צבאיים ומנהליים יחד.
חוקים קבעו גיל מינימום לכל משרה וזמני המתנה מינימליים לפני שמועלים לתפקיד הבא. החוק גם אסר על שתי תקופות שירות רצופות באותה משרה. חוקים אלה השתנו לעתים, ובמאה השנים האחרונות של הרפובליקה רובם הפכו למתים בפועל.
שירות "סואו אאנו" (suo anno, "בגילו", כלומר בהגיעו לגיל החוקי המזערי) סימן הצלחה פוליטית רבה.
בשלבי הראשוניים של הרפובליקה התגבשו מספר קבוצות משרות. המשרות הסדירות החשובות היו קוואיסטור, איידיל, פראיטור וקונסול. היו גם משרות לא סדירות, כמו דיקטטור וקנסור, ומשרות שהכילו כהונה מורחבת כגון פרוקונסול ופרופראיטור. בנוסף היו משרות מיוחדות כמו טריבון הפלבאי ופרפקטוס.
במאה ה־3 לפני הספירה נקבע סדר השירות המעשי: חייל צעיר מהמעמד הסנאטוריאלי שירת בצבא, הוצא לקוואיסטור ואז התקדם לאידיל, לפראיטור ולבסוף לקונסול. בשנת 180 לפני הספירה נקבעו גילי המינימום לכל שלב, והקורסוס הונורום קיבל את צורתו הסופית.
בימי האימפריה השתנו חלק מהכללים והמבנה במקצת, אך הרעיון של מסלול משרות נשאר חשוב לשושלות הפוליטיות.
"מסלול המשרות" הוא שם לרשימת משרות חשובות ברומא העתיקה. השם בלטינית הוא cursus honorum. זה אומר סדר של משרות ציבוריות.
המשרות כללו גם עבודה בצבא וגם ניהול בעיר. החוק קבע גיל מינימום לכל משרה. הוא אסר גם לחזור מיד על אותה משרה.
אם מישהו כיהן "סואו אאנו" (suo anno, "בגילו"), זה значит שהגיע לגיל הנמוך החוקי והצליח מוקדם.
ברומא התפתח סדר ברור: שירת בצבא, ואז קוואיסטור, אחר כך אידיל, פראיטור ולבסוף קונסול. מאוחר יותר, בימי האימפריה, הסדר השתנה קצת.
המסלול עזר לארגן מי יכול לנהל את המדינה ומתי.
תגובות גולשים