מסמך האסירים

״מסמך האסירים״, שנודע גם כ״המסמך הלאומי״ או ״מסמך ההסכמה הלאומית״, נחתם ב־10 במאי 2006 בכלא הדרים.

על המסמך חתומים חמישה מבכירי האסירים הפלסטינים, ובראשם מרוואן ברגותי, מזכ״ל פת״ח בגדה. במסמך משתתפים גם נציגים ממפלגות כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי.

המסמך כולל 18 סעיפים. הוא קורא להגדרה עצמית פלסטינית באמצעות הקמת מדינה בגבולות הקו הירוק, קובע את ירושלים כבירה ומזכיר את זכות השיבה, הזכות של פלסטינים לשוב למקומות שבהם היו לפני 1948.

בנוגע לפנים הפלסטיניות, המסמך אומר שחמאס והג'יהאד האיסלאמי יצטרפו לאש"ף. אש"ף הוא המסגרת הפוליטית הפלסטינית המוכרת כייצוג רשמי.

המשקל הציבורי של האסירים הפך את המסמך לשובר שוויון בפוליטיקה הפלסטינית. הוא הוביל לאולטימטום של אבו מאזן לחמאס לקבלו או לקיים משאל עם. לקראת סוף יוני 2006 נראו סימנים להסכמה בין חמאס לפת"ח, אבל חטיפתו של גלעד שליט ב־25 ביוני 2006 עצרה את השיחות. בסופו של דבר, השתלטות חמאס על רצועת עזה ב־14 ביוני 2007 סגרה את חלון ההזדמנויות להסכמה בין המפלגות.

״מסמך האסירים״ נחתם ב־10 במאי 2006 בכלא הדרים.

המסמך נכתב וחתמו עליו אסירים פלסטינים מובילים, ביניהם מרוואן ברגותי.

המסמך מבקש הקמת מדינה פלסטינית בגבולות הקו הירוק. הוא אומר שירושלים תהיה בירת המדינה. הוא גם מזכיר את זכות השיבה, הזכות של אנשים לחזור למקומות שבהם חיו.

המסמך אומר שחמאס וקבוצות אחרות ייכנסו לאש"ף. אש"ף הוא הגוף שמייצג את הפלסטינים.

המסמך היה חשוב כי לאסירים יש הכרה ציבורית. זה השפיע על פוליטיקה והוביל לשיחות בין מפלגות. השיחות נעצרו אחרי חטיפת גלעד שליט ב־25 ביוני 2006. אחרי שחמאס שלט על עזה ב־14 ביוני 2007, ההסכמה כבר לא נותרה אפשרית.