מסת שמש

מסת שמש (מסה סולרית) היא יחידת מידה למסה של עצמים כבדים, למשל כוכבים.
הסימון המקובל הוא M☉. מסת שמש אחת שווה למסת השמש, כ-1.9891×10^30 קילוגרם.
לדוגמה, מסתו של צדק היא כאלפית מסת שמש. מסת השמש שווה לכ־332,946 מסות ארץ.
הכוכב המסיבי ביותר שנצפה כיום הוא R136a1, בערך 265 מסות שמש.
את מסת השמש מעריכים על פי ההשפעה הכבידתית שלה על תנועת כוכבי הלכת והעצמים במערכת השמש.
בחישובים משתמשים בקבוע הכבידה G, מספר שמתאר את עוצמת הכבידה.
באמצעות מרחק כדור הארץ מהשמש (יחידה אסטרונומית) ומשך שנת הארץ, אפשר להגדיר את מסת השמש בצורה פורמלית:
M☉ = 4π^2 × (1 AU)^3 / (G × (1 yr)^2).
השמש מקרינה אנרגיה ומאבדת מסה בקצב של כארבעה מיליון טון בשנייה.
אבדן המסה הזה קטן יחסית, ולכן היחידה לא משתנה באופן ניכר לאורך מיליוני שנים.
אייזק ניוטון ניסה לאמוד את מסת השמש במאה ה־17. תחילה קיבל אומדן שגוי, ואז שיפר את החישוב.
היחס הנכון בין מסתה של השמש לזאת של כדור הארץ ידוע כיום ככ־1 ל־332,946.

מסת שמש היא דרך להשוות כמה חומר יש בכוכבים.
(מסה = כמה חומר יש בגוף.)
מסת שמש אחת היא פשוט מסתה של השמש.
השמש גדולה וכבדה הרבה יותר מהארץ.
מסת השמש שווה לכ־332,946 מסות ארץ.
צדק שוקל בערך אלפית מסת שמש.
הכוכב הכבד ביותר שראו נקרא R136a1, והוא כ־265 מסות שמש.
מודדים את מסה לפי איך כוכבי הלכת זזים סביב השמש.
בחישוב משתמשים גם במספר שנקרא G. G מתאים לכוח הכבידה.
השמש מאבדת מעט מאוד מסה כל שנייה.
זה כל כך קטן, שזה כמעט לא משנה את המספרים.
ניוטון ניסה פעם לחשב את יחס המשקל בין השמש והארץ.
היום יודעים שהיחס הוא כ־332,946.