עד המאה ה-19 נהר התמזה קיבל את כל שפכי העיר. שפכים = מים מזוהמים ופסולת שנשפכים למים. בשנת 1858 התרחש ה"סירחון הגדול של לונדון", ריחות חזקים ומצב בריאותי שהכריחו את הפרלמנט לפעול. הפרלמנט מינה את המהנדס סר ג'וזף בזלגט להקים מערכת ביוב מודרנית. בזלגט תכנן רשת תעלות שקיבלה את הביוב ונהרה אותו במורד הנהר אל מחוץ לעיר. לצורך זה נבנו לאורך גדות התמזה רציפים (מבנים לאורך הנהר), ותחתם הוקמה מערכת איסוף הביוב במקום שפיכה ישירה לנהר. הרציפים יצרו גם דרכים חדשות ופתרו פקקי תנועה. בנוסף הוקמו גנים ציבוריים על הרציפים. במאה ה-20 שופר המערכת כדי להפחית את זיהום שפך התמזה והים הצפוני.
עלילת ספרו של ניל גיימן "לעולם-לא-עולם" מתרחשת ברובה בתוך מערכת הביוב של לונדון.
לפני המאה ה-19 נהר התמזה קיבל את כל הביוב של העיר. ביוב = מים מטונפים ופסולת. ב-1858 היה "הסירחון הגדול", הריחות היו מאוד רעים. הפרלמנט קרא למהנדס סר ג'וזף בזלגט לתקן את הבעיה. בזלגט בנה רשת תעלות שלחה את הביוב למקום רחוק מהעיר. בשביל זה בנו רציפים, קירות גדולות לאורך הנהר. מתחת לרציפים הונחו תעלות לאיסוף הביוב. על הרציפים בנו גם דרכים וגנים. במאה ה-20 שיפרו את המערכת כדי להפחית זיהום במים. = מערכת הביוב של לונדון בספרות = ספרו של ניל גיימן "לעולם-לא-עולם" מתרחש הרבה במערכת הביוב.
תגובות גולשים