מערת ניקנור

מערת ניקנור היא מערכת קבורה בחלק הצפוני של קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. שמה נגזר מהשם "ניקנור עושה הדלתות" שעל גלוסקמה (גלוסקמה = קופסת קבורה) שהתגלתה במקום.

באוקטובר 1902 נמצאה המערה בשטח שנרכש להרחבת בית משפחת גריי היל. הארכאולוגית גלדיס דיקסון חקרה אותה בשני ביקורים. בביקור הראשון היא תיארה את מבנה המערה והעיטורים. בביקור השני חקרה בעיקר את שבע הגלוסקמאות שנמצאו שם. שש מן הגלוסקמאות היו רגילות, אך אחת נשאה כתובת ביוונית ובעברית/ארמית.
רוברט מקאליסטר בירר את הכתובת, ותצלום הועבר לשרל קלרמון-גנו. ב-1903 פורסמו שני מאמרים על המערה. הגלוסקמה עם הכתובת הועברה למוזיאון הבריטי באותה שנה.

הכתובת נמצאה על גלוסקמה מעוטרת. היא כוללת שלוש שורות ביוונית ושורה אחת בעברית/ארמית. קלרמון-גנו פיענח את הכתובת וקשר אותה לניקנור המוזכר בתלמוד, כ"עושה הדלתות". ההבנה הראשונית זכתה למחלוקת; נטען שאולי זו זיוף. מקאליסטר הפירט את אופי הגילוי והראה כי זיוף אינו סביר.
בעיות בלשון הכתובת העלו שאלות לגבי זהות האדם המוזכר. מעיון נוסף נמצא כי גלוסקמאות עשויות להכיל עצמות של יותר מאדם אחד, וכן נמצאו עדויות לשם "אלכיסא". על־פי ניקוי וחפירות מאוחרות יותר, סבר אלעזר ליפא סוקניק שהגלוסקמה הכילה עצמות של שני אנשים, ניקנור ואלכיסא, שייתכן והיו צאצאיו של ניקנור שהציב את דלתות בית המקדש.

המערה חצובה בסלע קירטון בהר הצופים. יש כמה אולמות קבורה וחמש כניסות. מחוץ לחזית חצובה חצר מלבנית עם פינות ישיבה. חזית המערה היא סטיו (סטיו = חזית פתוחה דמוית חצר מקורה). הסטיו התמוטט בחלקו, והוא פתח לארבעה אולמות קבורה עם כוכים.
בסיסי העמודים במערה עשויים אבני גזית, ולא עמודים מונוליתיים חצובים בסלע, כפי שנמצא במקום אחר. בין האולמות יש מעברים שמקיפיםם לוחות אבן, תופעה ייחודית כאן. אולם קבורה חמישי לא מקושר לאולמות אחרים ונפתח מהחצר. בחצר חצובים גם ארבעה פירי קבורה.
חרסים מהתקופה הביזנטית (התקופה הנוצרית המאוחרת) ושני צלבים שצבויים בקיר מראים שימוש במערה עד אותה תקופה. בממצא היו שבע גלוסקמאות, שברי סרקופג, חרסים ומסמרי מתכת, שמעידים על שימוש בארונות עץ. המבנה והאמנות מצביעים על תארוך לאמצע המאה הראשונה לספירה.

ב-1934 הועלו עצמותיו של יהודה לייב פינסקר ונקברו באולם מספר 2 של המערה. מנחם אוסישקין קידם רעיון להקים במערה פנתאון לאומי. רעיון זה לא יצא לפועל. אוסישקין הוא האדם האחרון שנקבר במערה, ב-3 באוקטובר 1941. חלקת גדולי האומה הוקמה בסופו של דבר בהר הרצל, בין השאר כי הר הצופים נותר מובלעת תחת שלטון ירדן אחרי קום המדינה.

מערת ניקנור היא מערת קבורה בהר הצופים. קבורה = מקום שבו שמים עצמות אנשים מתים. שמה הגיע משם על גלוסקמה. גלוסקמה = קופסת קבורה שקברו בה עצמות.

המערה נמצאה ב-1902 בשטח של משפחה. הארכאולוגית גלדיס דיקסון ביקרה וחקרה אותה. היא ראתה שבע גלוסקמאות. אחת מהן הכילה כתובת מיוחדת.

על גלוסקמה הייתה כתובת ביוונית ובעברית/ארמית. בה כתוב מישהו שעשה את הדלתות. חוקרים בחנו את הכתובת. היו מחלוקות, אבל לבסוף הסכימו שהגלוסקמה הכילה עצמות של שני אנשים. שמות אלה נקשרו לניקנור ולאלכיסא.

המערה חצובה בסלע. חצובה = חקוקה בתוך הסלע. יש בה מספר אולמות קבורה וחצר מלבנית. החזית היא סטיו. סטיו = חזית פתוחה שבה יש כניסות. היו בחלל זה גם מעברים שנכסו בלוחות אבן.
נמצאו חרסים וצלבים, וזה מראה שאנשים השתמשו במערה גם בתקופה ביזנטית. מסמרים שנמצאו מראים שהיו גם ארונות עץ.
המערה מתוארכת לאמצע המאה הראשונה לספירה.

ב-1934 הובאו עצמותיו של יהודה לייב פינסקר ונקברו במערה. מנחם אוסישקין רצה להפוך את המערה לפנתאון לאומי. רעיון זה לא קרה. אוסישקין עצמו נקבר שם ב-1941. אחר כך הקימו חלקת גדולי האומה בהר הרצל.