מצובה הוא קיבוץ (קהילה חקלאית שבה חיים ועובדים יחד) בגובה כ־550 מטרים.
הוא שוכן דרומית לבקעת שפע, כ־2 ק״מ מדרום לגבול לבנון, ושייך למועצה אזורית מטה אשר.
שמו נובע מחורבת פי מצובה, שמוזכרת בכתובות רחוב ובתלמוד.
קבוצת עולים מתנועת "מכבי הצעיר" מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה החלה להוות גרעין בשנות ה־30.
הקבוצה עברה הכשרה בדגניה א' ואחר כך בכינורות ובחניתה.
הקיבוץ עלה לקרקע במיקומו הנוכחי ב־9 בפברואר 1940.
אדמות הקיבוץ נרכשו על ידי קק״ל (הקרן הקיימת לישראל).
בתחילת דרכו סבל הקיבוץ ממחסור במים, קרקעות ומחלות כמו קדחת.
חלק מן החברים עבדו מחוץ לקיבוץ, וחלק גידלו פטריות במערות.
בשנת 1943 הוקם בית חרושת לאריגים בתמיכת מפעל "אתא" ובמימון נדבן גרמני.
לאחר מלחמת העולם השנייה הצטרפו לקיבוץ ניצולי השואה מהונגריה.
ב־16 ביוני 1946 הובאו לקיבוץ פצועים מהמבצע נגד גשרי נחל כזיב.
הבריטים ערכו חיפושים במצובה ועצרו חברים למספר שבועות.
על פי תוכנית החלוקה מ־1947 היה הקיבוץ אמור להיכלל בשטח המדינה הערבית.
במרץ 1948 היישוב הצטמצם והיה תחת מצור בחלק ממלחמת העצמאות.
המצור נפסק לאחר מבצע בן עמי, שחידש את הקשר עם יישובים נצורים.
הילדים הועברו זמנית לכפר הילדים בקריית ביאליק וחזרו אחרי מבצע חירם.
בשנת 2002 חדרו שני מחבלים מהמגזרה הצפונית. בפיגוע זה נהרגו חמישה אזרחים וקצין צה"ל.
לאחר המלחמה גדל שטח האדמות והתגלה מקורות מים חדשים.
הקיבוץ פיתח גידולי פטריות ושורה של ענפי חקלאות ותעשייה.
בעבר פעלו כאן רפת, לולים, גן ירק ומכוורות.
כיום מגדלים רימונים, בננות, קלמנטינות, מנגו, אבוקדו וליצ'י.
מפעל האריגה התרחב ל"אריגי מצובה" ונגרייה הפכה ל"רהיטי מצובה".
ב־2003 קריסת מפעל האריגה והעובדה שלא נרשם כחברה בע"מ הובילו למשבר כלכלי בקיבוץ.
באמצע שנות ה־90 הוקם בבית התרבות בית כנסת של הקהילה המסורתית.
ב־1999 התחילה תשלום משכורת דיפרנציאלית, ובשנת 2000 עבר הקיבוץ לפרטה.
לאחר הפרטה נסגרו המטבח וחדר האוכל, ומשמעותם השתנתה לחיי היומיום בקיבוץ.
התמונות מתעדות את הקיבוץ מאז 1946 ועד שנות ה־2000, כולל מגדל מים, חדר אוכל ובתי חרושת.
מצובה הוא קיבוץ. קיבוץ הוא כפר שבו חיים ועובדים ביחד.
הוא נמצא קרוב לגבול עם לבנון. שמו מגיע מחורבה עתיקה בשם פי מצובה.
הקיבוץ הוקם על ידי צעירים שעלו מאירופה בשנות ה־30.
הם הגיעו לקרקע בשנת 1940.
בהתחלה היה מעט מים וחסרו שטחים לחקלאות.
החברים גידלו פטריות וגם פתחו בית חרושת לאריגים.
אחרי מלחמת העולם השנייה הגיעו עוד חברים, כולל ניצולים מהשואה.
ב־1948 הקיבוץ היה מנותק לזמן מה במלחמה.
אחרי מבצעים צבאיים הקשר שוחזר והילדים חזרו הביתה.
בשנת 2002 היו יריות ליד הכניסה. אנשים נפגעו ונחטפו על ידי מחבלים.
במצובה מגדלים הרבה פירות היום, למשל אבוקדו ומנגו.
היו כאן גם מפעלים לטקסטיל ורהיטים.
בשנים האחרונות היו בעיות כלכליות וסגירות במפעלים.
יש בקיבוץ בית תרבות ובית כנסת.
מאז שנות ה־90 החיים בו השתנו וחלק מהדברים הצטמצמו.
התמונות מראות את הקיבוץ מזוויות שונות ומזמנים שונים.
תגובות גולשים