״מצודות אוסישקין״ היא קבוצת יישובים באצבע הגליל. היישובים הוקמו בתקופת מאורעות תרצ"ו, תרצ"ט (1936, 1939). מנחם אוסישקין, יו"ר הקרן הקיימת לישראל (ארגון שברכש קרקעות בארץ), דרש שכל היישובים יקראו על שמו. אולם התושבים העדיפו שמות אחרים, כמו דן ודפנה. זיכרון לשמות המקוריים נשמר בשם "צומת המצודות" ליד קריית שמונה.
חזונו של אוסישקין היה ליישב את השטח שנרכש באצבע הגליל בפסיפס של יישובים המייצגים את הזרמים השונים בתנועה הציונית. התוכנית כללה הקמת שישה יישובים. ב-4 במאי 1939 הוקמו שני היישובים הראשונים: קיבוץ דפנה (קיבוץ הוא יישוב שיתופי) שנודע כ"מצודת א'", וקיבוץ דן שנודע כ"מצודת ב'". יחד איתם עלה גם גרעין של "משק משותף" שהועבר בינואר 1940 לשטח סמוך והפוך למושב בית הלל (מושב הוא כפר חקלאי משפחתי).
בינואר, פברואר 1940 הוקם המושב שאר ישוב, שקיבל את הכינוי "מצודת ג'". באוקטובר 1944 הקימו אנשי ארגון ירושלים של הפועל המזרחי את נחלים, שנודע כ"מצודת ד'". לאחר מלחמת ששת הימים הוקם במקום שיועד במקור ל"מצודה" גם קיבוץ שניר כהיאחזות נח"ל.
חלוקת הקרקעות עוררה סכסוכים, בגלל מחסור בקרקע והטרוגניות בתוכנית. תנועת המושבים טענה שהופלה בהקצאת קרקע ושלא קיבלה את אחד האתרים העשירים במים. לפני העלייה על הקרקע הוכנסו צעדים כוחניים מצד משק משותף ולאחר מכן חולקו חבריו בין דן ודפנה עד שהוקצה להם אתר משלהם.
בהמשך היו התנגדויות מקיבוץ דן להתיישבות דתית של ארגון ירושלים, בטענה שהקרקע מיועדת לדפנה. הקונפליקט כלל התחייבויות בעל פה, אזהרות וחרמות כלפי המתיישבים הדתיים, שהובילו בסופו של דבר לנטישתם בתקופת מלחמת העצמאות. גם ארגון טלמון, של יהודי תימן, טען שמקום הובטח לו כחלק מהניסיון לכלול את כל העדות באזור.
מצודות אוסישקין הן כמה יישובים בצפון, באצבע הגליל. הם הוקמו בשנים של המתח 1936, 1939. מנחם אוסישקין רצה שהיישובים יקראו על שמו. התושבים רצו שמות אחרים, כמו דן ודפנה. היום נשמר השם בקצה קריית שמונה כ"צומת המצודות".
הרעיון היה לבנות כמה יישובים קרובים, שכל אחד מייצג קבוצה אחרת. ב-4 במאי 1939 הוקמו דפנה ודן. דפנה ודן נקראו גם "מצודה א'" ו"מצודה ב'". אחר כך הוקם מושב בשם בית הלל. מושב זה הוא כפר שבו משפחות חיות ועובדות יחד. גם הוקמו שאר ישוב ונחלים, שקיבלו שמות כמו "מצודה ג'" ו"מצודה ד'".
היו בעיות בחלוקת האדמות. קבוצות שונות רצו את האתרים הטובים ביותר. חלקים מהיישובים הרגישו שהם נפגעו ואמרו שהוקצו חלקות ללא צדק. היו ויכוחים, חילופים של מתיישבים, ואף חרמות בין הקבוצות. בסוף חלק מהקבוצות עזבו בזמן מלחמת העצמאות. גם קבוצה של יהודי תימן טענה שמקום הובטח לה ולא קיבלה אותו.
תגובות גולשים