"מצעד האיוולת" הוא ספר של ההיסטוריונית ברברה טוכמן, שפורסם ב-1983. היא בוחנת כמה מקרים היסטוריים שבהם מדיניות ציבורית נראית, בדיעבד, כאיוולת. מרכזי בספר: מדיניות האפיפיורים לפני הרפורמציה (הרפורמציה היא שינוי דתי גדול שנוהל על ידי מרטין לותר), המדיניות הבריטית כלפי המושבות באמריקה, ומדיניות ארצות הברית בווייטנאם. לאחר תרגום יוסף אשכול (1986) הפך הביטוי "מצעד האיוולת" לשגור בעברית. הספר גם נתן השראה לספר הישראלי "מצעד האיוולת היהודי" של אמוץ עשהאל.
בטוכמן מופיעים שלושה תנאים שקובעים לדעתה מתי מדיניות היא איוולת:
1) תוצאותיה המזיקות ברורות בזמן ההחלטה;
2) היה קיים דרך חלופית שניתן היה לבחור בה;
3) מדובר במדיניות קבוצה שנמשכה מעבר לדור פוליטי אחד.
היא מוסיפה שקיימים מקרים יוצאי דופן שלא עומדים בכל התנאים, אבל עדיין מדגימים איוולת.
הכנסת סוס העץ לטרויה היא אצבע בעין לאיוולת ציבורית. הטרויאנים קיבלו מתנה שנראתה קדושה. הם הכניסו אותה לעיר, ובתוכה הסתתרו לוחמים. טוכמן מדגישה שהבחירה החופשית של הטרויאנים, ולא "גורל", היא שאחראית לאסון.
טוכמן מתארת שחיתות ופזרנות של אפיפיורים ברנסאנס. הם מכרו כתבי מחילה (ניירות שהתיימרו לקצר עונשי חטאים). התנהלות זו עוררה כעס והובילה לבסוף לרפורמציה.
הקונפליקט סביב הטלת מיסים ללא ייצוג גרם לאובדן המושבות. טוכמן מייחסת זאת ליהירות ולזלזול כלפי המתיישבים, ויוצאת בשאלה היסטורית האם מדיניות שונה היתה יכולה למנוע את האיבוד הזה ואולי גם שינויים גדולים במאה הבאה.
טוכמן מבקרת את התערבות ארצות הברית בווייטנאם. היא רואה כשלון בהערכת מציאותית של הלאומיות הוייטנאמית. לדעתה, האמריקאים גם פספסו הזדמנויות מדיניות אחרי משבר הטילים בקובה, והגזימו בחשיבות המאבק. החלטות כמו הסלמה של לינдон ג'ונסון ופגיעה בקמבודיה תחת ניקסון החמירו את המצב.
לטוכמן יש דפוס חוזר: סירוב לראות סימנים של כישלון, ההנחה של אי-פגיעות, והנחות יהירות שמובילים למדיניות שגויה.
עודד בלבן טוען שטוכמן מניחה מראש מה היו מטרות מקבלי ההחלטות. על כן, לפי בלבן, היא שופטת מדיניות בדיעבד בלי לבדוק מדוע פעלו כך. הוא גם טוען שהרמב הנתון "מדיניות של קבוצה" מטשטש מניעים אישיים בתוך הקבוצה.
"מצעד האיוולת" נכתב בידי ברברה טוכמן ויצא ב-1983. אחרי התרגום ב-1986 הביטוי נכנס לשפה העברית.
טוכמן מסבירה מתי חרטה מדיניות כה איוולת. שלושה תנאים חשובים: התוצאות הרעות היו ברורות, הייתה דרך אחרת, והמדיניות נשארה זמן רב.
הדוגמה המפורסמת היא סוס העץ. הטרויאנים הביאו סוס גדול לעיר. בתוך הסוס היו לוחמים. זו הייתה בחירה רעה שהביאה לנזק.
אפיפיורים בתקופת הרנסאנס התנהגו בשחיתות. הם גם מכרו "כתבי מחילה". כתבי מחילה זה ניירות שאמרו שאדם יקבל סליחה. זה הוביל למהפכת מרטין לותר.
בריטניה דרשה מיסים מהמושבות בלי שנבחרו נציגים. אמרו אז: "אין מיסוי ללא ייצוג". זה הוביל לעצמאות אמריקה.
ארצות הברית נכנסה למלחמה בווייטנאם. טוכמן אומרת שהם לא העריכו נכון את העם הווייטנמי. ההחלטות להמשיך ולהסלים את הלחימה פגעו בכולם.
חוקר אחר, עודד בלבן, אמר שטוכמן שופטת מדיניות בדיעבד מבלי לדעת מה המטרה האמיתית של מקבלי ההחלטות.
תגובות גולשים