מִקְלָט הוא מבנה מבוצר, מעל או מתחת לקרקע, שנועד להגן על אנשים מפני מתקפות ולשמור על ביטחונם.
לא היה מושג של "הפצצה אסטרטגית" לפני מלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה ועליות התקיפות על ערים, התחילו לבנות מקלטים לאזרחים.
במהלך המלחמה נבנו מקלטים ייעודיים ברחבי אירופה. בנוסף שימשו כמקלטים גם מבנים תת-קרקעיים ומחוזקים, כמו תחנות רכבת תחתית, מנהרות, מרתפים ומחסנים.
במרכז אירופה מרתפים (חדרים מתחת לבית) היו נפוצים ולכן קל יותר היה להתכנס בהם. בגרמניה מרתפים רבים העמידו פנים של ביטחון, אך בעת סופות אש בערים דוגמת המבורג ודרזדן הם הלכדו דיירים. רבים מההרוגים נפגעו ממכת חום או מהרעלת פחמן חד-חמצני ולא מהאש.
בבריטניה מרתפים היו נפוצים פחות בבתים החדשים, ולכן נזקקו לחלופות מהירות כמו מקלטים פרטיים ומקלטים ציבוריים.
מחסנים במפעלים, בבתי ספר ובבתי חולים שימשו גם הם כמקלטים. במפעלים היו סיכונים נוספים, כמו מכונות כבדות וחומרים שעלולים ללכוד אנשים.
קשתות מסילות ברזל הן מבנים חצי-עגולים מעץ, לבנים או בטון. כל קשת יכלה להכיל כ-60, 150 אנשים, אך בחלוקת מקום לינה התפוסה ירדה.
תחנות רכבת תחתית (תחנות תת-קרקע) מותאמות לאחסון המוני של אנשים. בתחילת המלחמה היו חששות ממחלות, נפילות לפסים ושמירה על שגרה. עם זאת הממשלה המירה תחנות למקלטים: 79 תחנות הוסבו, וצויידו ב-22,000 מיטות, ערכות עזרה ראשונה ו-124 קנטינות. מונו מרשלים (אחראים על סדר) ושירותי סיוע. בהתקפה אחת אירעה התפרצות בהלה שבה נדחסו ונמחצו 173 איש. למרות זאת, הרכבת התחתית נחשבה לאמצעי בטוח מאוד ושימשה עשרות אלפי אנשים.
בריטניה החלה במרץ 1940 לבנות מקלטים ציבוריים ברחוב. הם נבנו מקירות לבנים בעובי 14 אינץ' ומסה-בטון מזוין בעובי רגל אחת, וכל אחד אכלס כ-50 אנשים. בעקבות מחסור בחומרי בנייה ושמועות על תאונות, הציבור איבד אמון והמדינה עודדה מקלטים פרטיים.
מקלט אנדרסון תכנן סר ג'ון אנדרסון ב-1938. זהו מקלט קטן מגלווניזציה (ברזל מצופה), המיועד עד שישה אנשים. הלוחות המעוקלים והרבועים מורכבים יחד, והמקלט נקבר חלקית באדמה. לפני המלחמה חולקו או נמכרו כ-150,000 מקלטים כאלה, ובמהלך המלחמה נוספו כ-2.1 מיליון נוספים. המגרעות שלו היו צפיפות, בעיות ניקוז והיעדר בידוד תרמי, ולכן רבים העדיפו לבלות את הלילות בתחנות הרכבת התחתית. חלק ממקלטי אנדרסון שרדו עד היום והוסבו למחסנים.
בגרמניה נבנו מקלטים מיוחדים בגורדי שחקים, מבטון עבה (1, 1.5 מטר). הם היו בטוחים מאוד מפני פצצות, ושימשו גם לאחסון ארכיונים ויצירות אומנות. רבים מהמבנים הללו קיימים היום ושימשו למשרדים, מלונות ובתי חולים.
בחוק ההתגוננות האזרחית נקבע שצריך להיות מקלט בכל בית או בקרבתו. לאחר מלחמת המפרץ אושרו ב-1992 תקנות שמחייבות מרחב מוגן תקני (ממ"ד), מרחב מוגן קומתי או מוסדי. בעקבות ירי רקטי מרצועת עזה הוצבו גם מיגוניות שמהוות פתרון מיידי במרחב פתוח. במהלך מבצע "חרבות ברזל" דווח על מקרים בהם אנשי חמאס ירו על תושבים בעת בריחתם אל מיגוניות.
ניטור ארגוני חברה אזרחית הראה שב-60 מתוך 71 יישובים ערביים בישראל אין מקלט ציבורי. דו"ח מבקר המדינה משנת 2018 מצא שכ-46% מהאזרחים הערבים אינם יכולים להגיע למקום מיגון נדרש.
מִקְלָט הוא מקום מבוצר שמסתתרים בו כשיש סכנה.
לפני המלחמות לא היה מי שחשב על הפצצות כמאיים על אזרחים. אחרי התקיפות התחילו לבנות מקלטים.
אנשים חיפשו מחסה במרתפים (חדרים מתחת לבתים), במחסנים ובתחנות הרכבת התחתית. אלה היו מקומות שמגנים על אנשים.
במדינות מרכז אירופה היו מרתפים רבים. לפעמים הם היו בטוחים. אבל בסופות אש בערים רבים נפגעו.
קשתות מסילות ברזל הן מבנים חצי-עגולים מתחת לקרקע. כל קשת יכלה להכיל עשרות אנשים.
תחנת רכבת תחתית היא תחנה מתחת לאדמה. בלונדון הפכו תחנות למקלטים. שמו שם מיטות, אוכל ואנשי סדר. הן הצילו אנשים רבים.
מקלט אנדרסון הוא מקלט קטן מברזל מגולוון (ברזל שמצופה). הוא יכול להכיל שישה אנשים. הרבה מקלטים כאלה הותקנו בגנים ובבתים.
בחוק נקבע שלכל בית צריך להיות מקלט קרוב. ב-1992 חקקו כללים על מרחב מוגן תקני, שקוראים לו ממ"ד. כשיש ירי רקטי מוצבים גם מיגוניות, מקלטים קטנים בשטח פתוח.
בדו"ח נמצא שבכמה יישובים ערביים אין מקלטים ציבוריים. זה אומר שחלק מהאנשים לא יכולים להגיע למקום בטוח מהר.
תגובות גולשים