מקנס

מֶקְנֶס היא עיר בצפון מרוקו, במחוז פאס-מקנס. היא שוכנת כ-560 מטר מעל פני הים, כ-120 ק"מ מזרחית לרבאט וכ-50 ק"מ דרום-מערבית לפאס. על פי מפקד האוכלוסין מ-2024, מתגוררים בה כ-551,503 תושבים, והיא העיר השישית בגודלה במרוקו.

מקנס נוסדה על ידי שבט המקנסה הברברי (שמה של הקבוצה נגזר מהמילה 'לוחם'). ייסוד העיר מיוחס לשנת 1063, כאשר שושלת אלמורביד הקימה מעוז צבאי בשם טגרארט. בהמשך שלטו בה האלמוהאדים והמרינידים, וב-1350 נבנתה בה מדרסת בו ענאניה (מוסד לימוד דתי ופילוסופי).

תקופת השיא של העיר הייתה כאשר מולאי אסמאעיל הפך אותה לבירת מרוקו ב-1672. הוא בנה בה את העיר הקיסרית, ארמונות, מאגרי מים וחומות שאורכן הגיעו לכ-40 ק"מ. אחרי מותו ב-1727 העיר ירדה במעמדה. רעידת האדמה של 1755 פגעה במקנס, והכיבוש הצרפתי הגיע ב-1912. בשנים האחרונות נערכים שיפוצים רבים באתריה ההיסטוריים.

מקנס שוכנת ברמת סאיס, בין הרי האטלס והריף. ואדי בופקראן (נחל יבשתי שמצטבר במי גשמים) חוצץ בין הרובע העתיק לעיר החדשה. האקלים ים-תיכוני עם השפעה יבשתית: קיץ חם (18, 36°C) וחורף קר יחסית (2, 7°C). המשקעים השנתיים עומדים על כ-400, 500 מ"מ, עם כ-84 ימי גשם בממוצע בשנה.

העיר החלה כיישוב כפרי של שבט המקנסה, והפכה למעוז צבאי ב-1063. האלמוהאדים הביאו לשיפור בתשתיות, והמרינידים בנו מוסדות לימוד כמו מדרסת בו ענאניה. תקופת הזוהר הגיעה בתקופת שלטונו של מולאי אסמאעיל במאה ה-17 וה-18, עם בנייה רחבת היקף של ארמונות ושערים. לאחר מותו נחלשה מקנס, ופגעה בה גם רעידת האדמה של 1755. הצרפתים ביססו נוכחות צבאית ב-1912.

האוכלוסייה מוקפת תרבות ברברית ושפה ערבית רשמית. הכלכלה נשענת על תיירות, מסחר, תעשייה קלה ושירותים. בעיר פועלים כ-140 מפעלים, רובם בעיבוד מזון וטקסטיל. השטחים הסמוכים פוריים ומגדלים בהם זיתים, הדרים, ענבים וירקות. בעיר מתקיימת תערוכה חקלאית בינלאומית ופסטיבל אנימציה בינלאומי (FICAM) מאז 2001.

בעיר פועלת אוניברסיטת מולאי אסמאעיל (מ-1989) עם פקולטות שונות. יש שתי תחנות רכבת, כביש מהיר A2 המקשר לרבאט ולפאס ושדה תעופה קטן מחוץ לעיר.

החלק ההיסטורי משתרע מזרחית לואדי בופקראן וכולל את הרובע העתיק (מדינה), המלאח (הרובע היהודי), ואת העיר הקיסרית עם הארמון המלכותי. החלק העתיק הוכרז כאתר מורשת עולמית ב-1996 וכולל יותר מ-80 מבנים היסטוריים: שערים, מסגדים, בתי מרחץ ואמות מים.

כיכר אל-הדים נמצאת בלב הרובע, והיא שימשה כמרכז מסחרי. לצידה מוזיאון דאר ג'מאי ומבנים היסטוריים. בקרבת הכיכר עומדים המסגד הגדול ומדרסת בו ענאניה מהמאה ה-14, המרשימים בעיטוריהם ובגגות הצבועים.
שווקי העיר נמצאים סביב הכיכר. יש שווקים לטקסטיל, רקמה, תכשיטים, תבלינים ופשפשים.

שער מנסור הוא השער המפורסם בעיר. גובהו כ-16 מטרים והוא מצופה בזליג' (אריחי טרקוטה מזוגגים). בנייתו החלה ב-1697 והושלמה ב-1732. סמוך לשער שוכנים כיכר לאלה אאודה, אולם השגרירים, מאוזוליאום מולאי אסמאעיל ומאגרי אגאדאל והאסמים ששימשו לאחסון תבואה.

קהילה יהודית נוצרה עם הגעת פליטי ספרד. בשיאה מנו יהודי מקנס עד כ-30,000 תושבים. ב-1679 הועברו היהודים למלאח שבקרבת הרובע העתיק. במאה ה-20 אירעו פרעות קשות ב-1911, 1912, שבהן נפגעו רבים. בשנות ה-20 הוקם מלאח חדש עם בית כנסת בשנת 1926 ותלמוד תורה ב-1930. מאז עצמאות מרוקו ירדה האוכלוסייה היהודית, וכיום נותרו במלאח כ-200 יהודים. בין רבני העיר נודעו שמות כמו משפחת בירדוגו ורבי רפאל ברוך טולדנו.

מֶקְנֶס היא עיר בצפון מרוקו. היא שוכנת על גבעה כ-560 מטר מעל הים. יש בה כ-551,503 תושבים (2024).

העיר עומדת בין שני רכסי הרים. נחל בשם ואדי בופקראן חוצה אותה. האקלים חמים בקיץ וקר מעט בחורף. יורדים בה גשמים בעיקר באביב ובסתיו.

מקנס נבנתה בתחילה על ידי שבט ברברי שנקרא מקנסה. ב-1063 הפכו אותה למעוז צבאי. מאות שנים אחרי זה, ב-1672, המלך מולאי אסמאעיל הפך אותה לבירת המדינה. הוא בנה חומות, שערים וארמונות. חלקים מהעיר נכנסו לסכנת הרס אחרי רעידת אדמה ב-1755. היום מתאפרים שם מבנים ישנים כדי לשמור עליהם.

ברובע העתיק נמצאים כיכר אל-הדים והשער המפורסם שער מנסור. (שער = מעבר גדול בכותל). השער גבוה ומקושט באריחים צבעוניים. בסביבה יש שווקים עם ביגוד, תכשיטים ותבלינים. יש גם מדרסה ישנה - בית ספר למנהגים וללימוד.

במקנס חיה קהילה יהודית מאז בוא פליטים מספרד. בשיאה חיו שם אלפי יהודים. קרו פרעות קשות בתחילת המאה ה-20, ורבים ברחו או היגרו מאז. היום נשארים בעיר כמה מאות יהודים בלבד.

מקנס מפורסמת בגלל המבנים העתיקים שלה, השווקים הצבעוניים, והשערים המרשימים.