מרד הטורבן הצהוב

מרד הטורבן הצהוב (184) היה התקוממות של איכרים מהמעמד הנמוך נגד הקיסר של שושלת האן המזרחית. המנהיג המרכזי היה ג'אנג ג'יאו (張角). הסיבות העיקריות למרד היו שחיתות של השלטון וקשיים כלכליים שהכבידו על האיכרים.

המרד פרץ בעיקר בגלל חוסר צדק בחברה ושלטון חלש ומושחת. רבבות אנשים סבלו מאיבוד אדמות, מגוריים ותקוות ירודה לעתיד.

השם "מרד הטורבן הצהוב" נובע מהטורבנים הצהובים שחילק ג'אנג ג'יאו למורדים. המורדים היו מאורגנים באגודות סודיות של טאואיזם (טאואיזם היא דת ומערכת רעיונות סינית). המרד חיזק את התפשטות הטאואיזם בסין.

המרד החל בשלושה אזורים עיקריים: במחוז וי צפונית לנהר הצהוב, במחוז יו (אזור של היום סביב בייג'ינג), ובאזורי יינגצאן, ראונאן ונאניאנג. לאחר קרבות ב-184, 185 ניצלו כוחות הקיסרות את חולשת הארגונים המקומיים. הגנרל צָאו צָאו דיכא חלק מהמקומות והמרד פסק זמנית אחרי שמנהיגו ג'אנג ג'יאו נהרג.

המרידות התחדשו ב-185 והמשך התוהו ובוהו הפוליטי הסלימו את הסכסוכים. שר-המלחמה דונג גוו (דונג זָאו) הפיל והרג את הקיסר ליו שון די, והציב קיסר בובה בשם ליו שין די. מעשיו הקשים של דונג גוו גרמו להתגייסות שרי מלחמה אחרים נגדו, והוא נאלץ לסגת ונרצח ב-192. המרידות נמשכו עד 205; לפי הערכות השתתפו מאות אלפי אנשים (כ-360,000).
בתום הלחימה ניצחה שושלת האן רשמית, אך המדינה נחלשה קשות. ערים ומבני ממשל נהרסו, רבים נותרו חסרי בית, והשלטון המרכזי איבד שליטה על אזורים נרחבים.

המצב הפוליטי איפשר לצָאו צָאו לבנות כוח צבאי גדול ולהשתלט על חלקים מהשלטון. צָאו צָאו היה אחד משרי-המלחמה שפעלו להפיל את שושלת האן. הוא מת ממחלה ב-220.

בסופו של דבר שושלת האן המזרחית קרסה. ב-220, לאחר מותו של צָאו צָאו, הודח הקיסר האחרון ליו שין די על ידי בנו של צָאו צָאו, צָאו פִּי. צָאו פִּי וחילוקי כוח עם לְיוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן חוללו את תחילתה של תקופת שלוש הממלכות, שבה הארץ חולקה בין שלושה שליטים צבאיים.

מרד הטורבן הצהוב פרץ בשנת 184. איכרים רבים התמרדו נגד הקיסר. המנהיג היה ג'אנג ג'יאו.

האיכרים סבלו מעוני ושחיתות. הם רצו שינוי ושיפור בחיים.

המורדים קיבלו טורבנים צהובים. לכן קוראים לו מרד הטורבן הצהוב. הם היו חלק מתנועות של טאואיזם (טאואיזם היא דת ומסורת מסין).

המרד התחיל בכמה אזורים בצפון ובמרכז סין. אחרי קרבות ג'אנג ג'יאו נהרג והלחימה פסקה לזמן קצר.

המרידות חזרו שוב ב-185. מנהיג צבאי בשם דונג גוו הדיח קיסר ואילץ קיסר אחר להיות בובה שלו. בסוף היו קרבות ועצב רב. עד 205 היו מאות אלפי משתתפים והמדינה נפגעה. רבים נותרו בלי בית.

המצב אפשר לגנרל צָאו צָאו לחזק את כוחו. הוא מת ב-220. אחר כך בנו צָאו פִּי הודח את הקיסר האחרון. הארץ התחלקה לשלוש ממלכות בראשות צָאו פִּי, ליוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן.