מרד המאג'י מאג'י

'''מרד המאג'י-מאג'י''' (1905, 1907) היה התקוממות של עשרות שבטים במזרח אפריקה הגרמנית נגד השלטון הקולוניאלי הגרמני. "מאג'י" בסווהילית פירושו "מים". המרד דוכא באכזריות, וההערכות מדברות על עשרות אלפי עד מאות אלפי קורבנות אזרחיים ולוחמיים.

הכיבוש האירופאי במאה ה-19 הוביל להקמת המושבה הגרמנית דויטש-אסטאפריקה, שכללה את שטחי טנגניקה (כיום טנזניה), רואנדה ובורונדי. הגרמנים הציבו מוצבים במרחקים גדולים, ושלטו באמצעי דיכוי חריפים. מאז 1898 הוטלו מיסים כבדים, גויסו אלפי גברים לעבודות כפייה ולגידול כותנה בכפייה. הקשחת מכסות הייצור, הטלת מסי "גולגולת" והעבודה בפרך עוררו חוסר שקט גדול ועיצומים בכפרים.

העבודות בשדות הכותנה היו קשות במיוחד. העובדים פעלו בתנאים רעים, פעמים רבות בכבלים ובשרשראות, עם מעט מזון. ענישה פיזית הייתה נפוצה. השלטון הקולוניאלי פגע במערכת המנהיגות המסורתית והחליף תפקידים בקהילה, מה שהגביר את הזעם והחוסר יציבות בחברה המקומית.

ההתלקחות הגדולה החלה ב-20 ביולי 1905, בעקבות עקירת שדה כותנה במטומבי. תפקיד הנהגת המרד לקחו על עצמם waganga, רופאי אליל, כלומר מרפאים מסורתיים. הבולט ביניהם היה קינג'יקיטילה, שנקרא גם "בוקרו". הוא טען כי יש לו שיקוי קסמים שהופך את הלוחמים לחסינים לכדורים. מאמיני הווגנגה מרחו ושתו את ה"מים" האלה והאמינו שהם יהפכו לחסינים.

המורדים חמושים בנשק מסורתי, רומחים, מגנים וחצים, תקפו מוצבים גרמניים. הגרמנים החזיקו בנשק מודרני כגון מכונות ירייה, והצליחו להדוף התקפות רבות, לדוגמה את הקרב במהנגה שבו מכונת ירייה גרמה לאבדות כבדות במתקיפים.

בתגובה שלחו הגרמנים תגבורות מגרמניה ומאזורי מושבה אחרים. הם השתמשו בכוח צבאי גדול ובשיטות של אדמה חרוכה: השמדת כפרים, שריפת יבולים, הרעלת בארות וחסימת אספקה. רבים מהמורדים נתלו או הוצאו להורג. עד אפריל 1906 נרגעו רוב אזורי הדרום, אך לחימה אלימה נמשכה בחלקים אחרים עד 1907, 1908.

תוצאות המדיניות היו קשות: אלפי לוחמים גרמנים ואפריקאים נהרגו, ומאות אלפי אזרחים סבלו מרעב, נדידה ומוות. הערכות הנזק מדברות על כ־100,000 עד כ־250,000 נפגעים, ואפילו עד 300,000 לפי נתונים מאזור מסוים.

המרד השפיע על ההיסטוריה של דרום טנזניה. רבים מהמובילים הוצאו להורג, חלק נלחם עד 1908. הגרמנים שלחו לארצם תיעודים של מעשי הדיכוי. ההשוואה לפשעים קולוניאליים אחרים, ובכלל זה רצח העם בנמיביה, הועלתה בדיונים היסטוריים.

בטנזניה רואים את המרד כאירוע מרכזי בדרך לעצמאות. הנשיא ג'וליוס נייררה כינה אותו אירוע מכונן שנשא חלק באחדות הלאומית. הוויכוח ההיסטורי נמשך, ויש מי שממעיט בחשיבותו ארוכת הטווח של המרד.

כנסים ודרישות פנו לגרמניה להכיר באחריות ולהתנצל. ב-2005, 2006 התקיימו דיונים, תביעות לפיצויים וקריאות להכרה היסטורית. כיום גרמניה נותנת סיוע כספי לטנזניה אך טרם התנצלה רשמית על המעשים בשטחי אפריקה המזרחית הגרמנית. שימוש במונח "מלחמה" על-ידי גורמים גרמניים עורר ביקורת, כיוון שהוא מטשטש את ההקשר של מרד נגד כובש קולוניאלי.

'''מרד המאג'י-מאג'י''' היה מרד של שבטים בטנזניה של היום בשנים 1905, 1907 נגד שלטון גרמני. "מאג'י" בסווהילית פירושו "מים".

הגרמנים שלטו באזור וקיבלו קרקעות. הם דרשו עבודת כפייה. אנשים הוכרחו לגדל כותנה קשה לעבודה. הם גם שילמו מיסים גבוהים. המצב גרם לכעס בכפרים.

המרד החל ב-20 ביולי 1905 אחרי עקירת שדה כותנה. מנהיגים מסורתיים לא הצליחו להגן על האנשים. רופא אליל (waganga), אדם שמרפא בעזרת צמחים ומסורות, בשם קינג'יקיטילה או "בוקרו" הוביל המון. הוא אמר שיש לו שיקוי או "מים" שימנעו פגיעה בכדורים. אנשים האמינו בו והלכו להילחם.

הגרמנים שלחו חיילים וטילים משדות תותח. הם שרפו כפרים והשמידו יבולים. המרד דוכא באכזריות. הרבה אנשים מתו מרעב וממחלות. ההערכות מדברות על עשרות אלפי עד מאות אלפי נפגעים.

לטנזניה המרד חשוב לזיכרון הלאומי. יש ויכוחים היסטוריים על משמעותו. בכנסים בקשר למאה שנה למרד דנו על הצורך שגרמניה תכיר בפשעי התקופה ותתנצל. כיום יש קשרים בין המדינות, ויש תמיכה של גרמניה בטנזניה.