מרד טאיפינג

מרד טָאיפּינג (1850, 1864) היה מרד גדול וקטלני בסין בראשות הונג שיוצ'ואן, מנהיג שדגל בכת נוצרית משיחית. הונג טען שהוא האח הצעיר של ישו. הערכות ההרוגים נעות ממיליוני בני אדם (לפחות כ-20 מיליון) ועד אומדנים גבוהים יותר. האירוע נחשב לאחד העימותים הקטלניים בתולדות האנושות.

המרד פרץ כשהממשל של שושלת צ'ינג (שושלת = משפחת שליטים שקיימת לאורך זמן) התערער. תבוסות מול מעצמות המערב במלחמות האופיום החלישו את הצבא. גידול אוכלוסייה בלי גידול מתאים בתוצרת החקלאית יצר רעב ומחסור. הבריטים והמעצמות האחרות הכריחו את סין לחתום על הסכמים כבדים, ושימוש נרחב באופיום יצר מצוקה כלכלית וחברתית. בנוסף הופיעו מתחים אתניים: השלטון של מנצ'ורים (קבוצה אתנית מצפון סין) עורר טינה בקרב סינים מהמוצא ההאן. בקרב האוכלוסייה המקומית, במיוחד באזורי גואנגדונג וגואנגשי, התגברה איבה, שהסייעה לפרוץ המרד.

הונג, שהיה מורה כפרי שנכשל בבחינות הממשל, חווה התגלות דתית בשנות ה־40 של המאה ה־19 וטען שהוא מקבל מסרים אלוהיים. יחד עם מנהיגים כמו יאנג שיוצ'י הם גייסו חסידים והחלו במרד גרילה בגואנגשי ב־1850. בהמשך המרד התפתח לצבא מאורגן, וכבר ב־1853 כבשו המורדים את נאנג'ינג והקימו את "ממלכת השמים" (Taiping Heavenly Kingdom).

בחזון הפוליטי של הטאיפינג בוטלו בעלות פרטית וחלק מהמוסדות והמנהגים המסורתיים נאסרו, כגון קשירת רגליים ועישון אופיום. הם דחקו בדחייה של הפילוסופיה הקונפוציאנית (תורת מוסר וחינוך שעמדה בבסיס החיים הסיני). עם זאת, המנהיגים נהגו בחיי מותרות ולפי הדיווחים נטלו פילגשים, בניגוד להגבלות האמורות.

קונפליקטים פנימיים פגעו בתנועה. המאבק בין הונג ליאנג הוביל לטבח פנימי שבו הונג הוציא להורג את יאנג ותומכיו, נקודת מפנה שחזקה את ההיחלשות. מדינות המערב לא תמכו במורדים; הן, לצד צבאות מקומיים שהקים השלטון הקיסרי, סייעו לדכא את המרד. בין הכוחות שעמדו נגד הטאיפינג היה "הצבא הבלתי מנוצח" בראשות פרדריק טאוסנד וורד, ומאוחר יותר צ'ארלס גורדון.

הנפילה החלה בסוף שנות ה־50 ותחילתו של העשור הבא. בנובמבר 1864, בעת מצור על נאנג'ינג, הונג התאבד או הרעיל עצמו. גופתו נמצאה על פי הדיווחים בתעלות הביוב של העיר. רבים מהמנהיגים נתפסו והוצאו להורג, והמרד תם.

בנוסף מוזכר שבמהלך המרד המנהיגים תקפו גם קבוצות דתיות שונות, כולל יהודים, בגלל דחייתם של ישו, ובחלק מן המקרים היו לכך השפעות של מסיונרים מערביים (מיסיונרים = נוצרים שבאו מלמד את הנצרות).

היסטוריונים רואים במרד אירוע שמשנה את היחס לשלטון הקיסרי. אף שהמרד נכשל, הוא נטע ספקות כלפי הסמכות הקיסרית והדגיש ביקורת על המערכת הקונפוציונאית. הזרעים האידאולוגיים שקשורים לערעור על מעמד הקיסר נחשבים לאחד הגורמים שהובילו להסתיים השלטון הקיסרי ב־1911. בתיאוריה הרשמית של סין העממית רואים בטאיפינג מראשית התנועות שפינו דרך למהפכות הבאות, ומאשימים גם את האימפריאליזם המערבי בחלק מאסונותיו.

הטאיפינג נשען על גרסאות של כתבי קודש נוצריים שנערכו מחדש על ידי הונג, ובכך יצר תמהיל דתי־חברתי שהבדיל אותו מהשיטות הסיניות המסורתיות.

מרד טאיפינג היה מרד גדול בסין בין 1850 ל־1864. הנהיג אותו הונג שיוצ'ואן. הונג אמר שהוא אח של ישו. זה היה מרד שמבוסס על רעיונות נוצריים.

בסין היו קשיים. המשפחה ששלטה ארכה זמן רב והחלישה. היו רעב והמון אנשים עברו להיות עניים. מדינות זרות פגעו בכלכלה. גם ריב בין קבוצות אתניות גרם לכעסים.

הונג התחיל להטיף ולקבץ חסידים במערב ובדרום סין. המורדים לכדו את נאנג'ינג ב־1853. שם הם הקימו "ממלכת השמים", ממשלה של המורדים. הם ניסו לשנות חוקים: אסרו קשירת רגליים (קשירת רגליים = נוהג שבו כיווצו רגלי נשים), אסרו אופיום (תרופה־סם מזיק), ובטל גניבת רכוש פרטי.

אבל המנהיגים גם חיו בחיי מותרות. היו גם מריבות בין המנהיגים. אחרי שחלק מהמובילים נרצחו ונכשלה תמיכה חיצונית, המרד הובס. בסוף המצור על נאנג'ינג ב־1864 הונג מת, והמורדים הפסידו.

גם אחרי המרד אמרו היסטוריונים שהוא שינה את הדרך שבה אנשים חשבו על השלטון. יש שמקשרים אותו לשינויים גדולים שהגיעו בסין מאוחר יותר.

במהלך המרד היו גם פגיעות בקבוצות דתיות שונות, ובכמה מקרים נאמר כי המנהיגים תקפו יהודים בגלל סירוב לקבל את ישו. מיסיונרים (נציגי דת מערבית) השפיעו על חלק מהרעיונות.