מרדכי ארדון (13.7.1896, 18.6.1992) היה צייר ישראלי בעל שם עולמי. יצירותיו משלבות ממד מטאפיזי (רעיון העוסק במה שמעבר להופעה החיצונית) יחד עם שפה סימבולית והשפעות מהאמנות המופשטת והסוריאליסטית האירופית. בתערוכת הביאנלה של ונציה ב-1954 קיבל פרס של אונסק"ו, וב-1963 זכה בפרס ישראל לציור.
ארדון נולד בטוחוב שבגליציה בשם מרדכי אליעזר ברונשטיין. אביו היה שען וצורף, והוא אמר שלמד ממנו לזהות "סוד" בצבעים של אבני חן. בשנות ה-20 למד בבית הספר באוהאוס בגרמניה, בית ספר לאמנות ועיצוב שהיה חדשני. בין מוריו היו פול קליי וו. קנדינסקי, שהשפיעו על דרכו האמנותית.
ב-1933 עלה ארדון לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בשכונת יפה נוף, מול הרי יהודה. הנוף המקומי והצבעים הבהירים השפיעו עליו. הוא השתמש בנוף כדי לחפש את ה"נעלם" והרוחני ביצירה שלו. בעבודותיו המוקדמות המוטיבים דתיים ורוחניים ניכרים; בעבודות מאוחרות הנוף מקבל טון קוסמי.
בשנות ה-40 עמד בראש בית הספר לאמנות בצלאל החדש והביא לשם לימודי אמנות מודרנית בהשפעת הבסיס שלמד בבאוהאוס. ב-1974 הוכר כיקיר ירושלים. נשא לאישה את מרים בנט ב-1923. בנו מיכאל היה פרופסור לכימיה. ארדון נפטר בירושלים בגיל 95.
עיקר יצירתו היה בין 1955 ל-1988. בשנים אלה התפתח משפה ציורית מובהקת לצורות צורניות ולבסוף לאבסטרקט מוחלט. הוא שילב פרטים תיאוריים גלויים עם צורות סימבוליות סתמיות כדי ליצור דרמטיות ועמק.
היצירה המפורסמת ביותר שלו היא חלונות ארדון בספרייה הלאומית בגבעת רם. הוויטראז'ים (חלונות צבעוניים מזכוכית) משולבים בקיר המבואה ומציגים את חזון השלום של הנביא ישעיהו. יצירה אחרת שלו, "נקר הזמן", נמכרה ב-2006 בבית המכירות כריסטי'ס במחיר שיא ליצירת אמן ישראלי.
מרדכי ארדון נולד ב-1896 ונפטר ב-1992. הוא היה צייר ישראלי מפורסם. הוא אהב צבעים עזים.
ארדון נולד בגליציה. אביו עבד עם אבני חן וזה השפיע על הצבעים שלו. בשנות ה-20 למד בבית ספר לאמנות בגרמניה שנקרא באוהאוס. זה היה בית ספר חדשני לאמנות ועיצוב.
ב-1933 הגיע ארדון לירושלים. הוא גר בשכונת יפה נוף מול הרי יהודה. הנוף והצבעים של המקום נתנו לו רעיונות לציור. הוא חיפש ברישומיו דברים נסתרים ורוחניים, כלומר רעיונות מעבר למה שרואים בעין.
ארדון לימד באמנות והוביל את בית הספר בצלאל בשנות ה-40. ב-1974 קיבל את התואר יקיר ירושלים. הוא היה נשוי ובנו היה מדען. ארדון מת בירושלים בגיל 95.
הוא צייר בעיקר בין 1955 ל-1988. הוא ערבב פרטים נראים עם צורות סימבוליות כדי להעביר רגשות ורעיונות. היצירה המפורסמת ביותר שלו היא חלונות הוויטראז' בספרייה הלאומית בגבעת רם. הוויטראז'ים הם חלונות צבעוניים שמראים את חזון השלום של הנביא ישעיהו. אחת מיצירותיו נמכרה ב-2006 במחיר גבוה במכירה בינלאומית.
תגובות גולשים