מרדכי בנט

מרדכי בן אברהם בָּנֶט (הידוע כ מהרה"מ בנט; 1753, 1829) נולד בצ'ורגו בהונגריה. מצד אביו היה במשפחה של תלמידי חכמים, ומצד אימו גדל מנעוריו בניקלשבורג, שם אימץ את שם המשפחה בנט.

בילדותו נחשב לעילוי. בגיל 11 נכנס לישיבה (בית-ספר תורני) אצל רבי יעקב קצנלבוגן, ובגיל 15 למד אצל רבי יוסף שטיינהארט. בגיל 18 למד בפראג אצל הנודע ביהודה. בגיל 22 נישא ועבר לניקלשבורג, שם למד אצל רבי שמואל שמלקא הורוביץ, שהשפיע עליו מאוד.


ב-1778 החל לשמש כדיין. בהמשך כיהן כרב בעיירות במוראביה ובהונגריה. ב-1789, לאחר פטירת רבו, מונה לאב"ד (אב בית דין) ולרבה של ניקלשבורג, והנהיג שם ישיבה שגודלה הגיע לכ-400 תלמידים.

עסק בלימוד הש"ס (תלמוד) ובפסקי הלכה. בנוסף למד מקרא, קבלה (תורת הסודות), ודקדוק עברי. היה בקי גם בתחומי המדע של זמנו כמו אסטרונומיה ומתמטיקה.

בזירה הציבורית ניסה לאזן בין שמירה על מסורת לבין הסתגלות לשינויים. כשהממשלה הכניסה חינוך חובה, פיקח על התוכן מבלי להכות את השלטון. הוא זכה לאהדה בחוגי המשכילים (אנשים שתמכו בחינוך ורפורמות מודרניות).

בתקופות של מחלוקת דתי־חברתי הוא בלט. למשל, בקטטה על תרגומי סידורים לגרמנית והקמת בתי־כנסת רפורמיים, כתב מכתבים ב"אלה דברי הברית" נגד החידושים. לעומת רבים שאסרו בתוקף, עמדתו הייתה מורכבת: חשש מפגיעה בכוונה בתפילה, אך לא התנגד באופן גורף לתרגום כשלעצמו.

כמו כן קבע איסורים מסוימים על השימוש בנגינה בעוגב, וטען שזה דומה לחוקות הגויים, טיעון שאומץ בסופו של דבר.


נפטר בי"ג באב תרפ"ט (12 באוגוסט 1829) בעיר המרחצאות קרלסבד, בגיל 76. נקבר תחילה בליכטנשטט. משפחתו ביקשה להעבירו לניקלשבורג, שם קבור רבו ושאר בני משפחתו. לאחר ויכוח וקבלת היתר מהרבנים ומהשלטונות, הועבר קברו בניקלשבורג באדר 1830.

מסופר כי היה רגיל ללבוש שקים כסיגוף רוחני. לאחר מותו נמכרו השקים, והרווח שימש לפרנסת נכדיו היתומים.




על תולדותיו נכתבו הקדמות על ידי בניו ונכדיו בספרים שיצאו לאור על שמו.

מרדכי בנט נולד ב־1753 בהונגריה. בילדותו עבר לגור בניקלשבורג. שם הוא למד רבות.

ממושך למד בישיבה. ישיבה זו היא בית-ספר ללימודי תורה. הוא למד אצל רבנים חשובים ונחשב תלמיד חכם.


בגיל בוגר הפך לרב וניהל ישיבה בניקלשבורג. ישיבה זו הייתה גדולה והיו בה מאות תלמידים.

הוא כתב והחליט בענייני הלכה. הלכה היא כללי הדת והמנהג. למד גם קבלה. קבלה היא לימוד על דברים רוחניים.

כשהממשל רצה לשנות דברים, הוא ניסה לשמור על המסורת ולפקח על הלימוד.

היו ויכוחים סביב תרגום ספרי תפילה לגרמנית ומוסיקה בבתי כנסת. הוא התנגד לחלק מהרעיונות אך לא בכל תרגום.


הוא נפטר ב־1829 בעיר מרפא בשם קרלסבד. בתחילה נקבר במקום אחר. אחר כך הועבר ונקבר בניקלשבורג ליד רבו.

סיפרו שהוא לבש שקים כסיגוף. אחרי מותו מכרו את השקים והרווח עזר למשפחתו.